קמפיין הליכוד נמצא במלכוד. גם אם מסר כזה או אחר בקמפיין הליכוד יצליח להתקבל בציבור, השמאל עדיין יהיה זה שיגרוף את הקולות.
כמעט כל דבר שהליכוד יעשה לא יגדיל את מספר המצביעים מחל בקלפי.
נניח שקמפיין הליכוד יתמקד בנושאי משילות ודמוקרטיה: שינויים נחוצים במערכת המשפט, עליונות הכנסת על בג"ץ, החזרת היועמ"שים לתפקידם המקורי וכדומה. ונניח אפילו שמסר זה יעבור בקרב מצביעי המחנה הממלכתי והם ינטשו בהמוניהם את מפלגת הפקידים. אז מה?
הקולות האלה לא יעברו לליכוד. גם אם מצביע מהשמאל־מרכז ישתכנע שרפורמה במערכת המשפט היא חיונית להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, אז הוא יצביע ללפיד או לעבודה. לא משום שהם יפתרו את הבעיה, אלא כי האופציה השנייה של מצביעי גנץ אינה הליכוד.
אותו הדבר אם הליכוד ינסה למשל לתקוף את מנהיגותו של לפיד, הבטחות בחירות שלא מומשו, מינויי מקורבים, כישלון מדיניות החוץ או כל דבר אחר - אז במקרה הטוב מצביעים מסוימים יעזבו את לפיד, אך הם לא יגיעו לליכוד, כי האופציה השנייה של מצביעי לפיד, בדיוק כמו מצביעי גנץ, איננה הליכוד.
בבחירות האחרונות שם התפקיד של טראמפ היה לגרום למצביעי ביידן להאמין שהוא לא מתאים למשרה הבכירה, לא כדי שיצביעו לו עצמו, זה לא באמת אפשרי, המטרה של טראמפ היתה לדכא את המוטיבציה של מצביעי השמאל מלצאת ולהצביע. התפקיד של ביידן היה הפוך - ביידן לא ניסה לשכנע ימנים שהוא עדיף על טראמפ, אלא שהרעיון של לא לצאת להצביע הוא רעיון טוב.
הגישה האמריקנית, שמכתיבה את אופי הקמפיינים, אינה עובדת לטובת הליכוד משום שלמצביע שמאל קיימת אלטרנטיבה טובה יותר מהימנעות. אם למצביע מרצ נמאס ממרצ, הוא יצביע עבודה. למצביע ליכוד אין אלטרנטיבה טובה, לכן קמפיין הרק־לא־ביבי מצליח כל כך. אנחנו רואים את זה באופן מובהק על גבי המפה. קלפיות במעוזי ליכוד הן בעלות שיעור הצבעה נמוך בכעשר נקודות אחוז לעומת מעוזי שמאל.
בבחירות לכנסת ה־24 שיעור ההצבעה לכנסת ביישוב שמאל כמו גבעתיים היה 70%. בשדרות, יישוב ימני, שיעור ההצבעה היה 60%. ההבדל נובע מכך שלמצביע שמאל יש אפשרויות רבות יותר מלמצביעי ימין. נתניהו אמר פעם, ובצדק רב, שלא אכפת לו איך השמאל מחלק את הקולות שלו, אך התובנה הזו אינה מחלחלת לקמפיין הליכוד.
לכן נתניהו והליכוד צריכים לשנות לחלוטין את האסטרטגיה ולעבור מקמפיין שלילי לחיובי. כמו כן, חשובה ההבנה כי מצביעים כבר "תפסו צד" במרבית הוויכוחים. קשה להאמין שיש מצביע שלא פסק לעצמו בסוגיית הגרעין האיראני או דיקטטורת היועמ"ש או יחסי כנסת־ממשלה.
המסר של הליכוד בקמפיין חייב לעסוק למשל בנושאי כלכלה. התוכנית הכלכלית שנתניהו הציג אינה חדשנית מספיק ואינה אגרסיבית מספיק. היא צריכה להתאים עצמה לדור חדש של מצביעים צעירים, המעוניינים בשוק חופשי ובתחרותיות ברמה גלובלית במשק. הליכוד צריך להציג רשימת רפורמות כלכליות ארוכה ולמשוך אליו סטודנטים והייטקיסטים שמתקשים להבין מדוע באומת הסטארט־אפ יש מכסה לביצים משל היינו ב־1951. להראות גרף של התייקרויות זה לא מספיק.
גם השריונים של הליכוד חייבים להתמקד בקהלים החדשים. הליכוד העניק לנתניהו חמישה שריונים, השריונים חייבים ללכת לאנשים שמדברים היי־טק ומדברים כלכלה, ומביאים איתם קהלים שהנושאים המדיניים והמשפטיים פחות חשובים להם. לאחרונה בחרו בימין החדש לשריין סוציאליסט מהתנועה הקיבוצית, והשאריות של בנט שברו חזק שמאלה, דבר שמייצר לליכוד אפשרויות חדשות.
התהליך שהליכוד חייב לעבור הוא קשה, אך אם הליכוד חפץ לחזור לשלטון הוא חייב לעבור אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו