תסתדרו בלעדיי, אני בחוץ

ב־2004 גרתי בלונדון, וכשהדלקתי טלוויזיה, כל הזמן שידרו אותה תוכנית משונה,

"Big Brother", שבה אנשים שאני לא מכירה גרו יחד בבית גדול ואכלו, התנשקו בג'קוזי או רבו זה עם זה. המבטא שלהם היה כבד מכדי שאבין על מה. ביום שחזרתי לארץ, הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי את נינט טייב זוכה בגמר "כוכב נולד".

הפעם הראשונה שבה הציעו לי להשתתף בעצמי בתוכנית ריאליטי היתה ב־2007. כשהמנהל שלי דאז הודיע לי שרוצים אותי בעונה הבאה של "רוקדים עם כוכבים", הבנתי שלא משנה כמה כסף ייצא לי מזה, אין מצב שאני נותנת לאחי הגדול את התענוג לראות אותי רוקדת פסודובלה בשמלה מנצנצת. מאז ועד היום אני אומרת לא, אני לא הולכת לריאליטי.

אני פונה מכאן אל כל הדודים, אל כל נהגי המוניות, אל כל האימהות מהגן - תפסיקו להציע, אני לא באה. נכון, זה טוב לקריירה, אם הכוונה היא לקריירה של כוכבת ריאליטי, אבל אני הרי לא אהיה כוכבת ריאליטי מוצלחת.

בכל חמש ההשקות שנכחתי בהן בחיי, מרכיב מהותי בלו"ז של כל כוכב ריאליטי, עמדתי בצד עם הראש בטלפון, מעמידה פנים שאני מתכתבת עם המון חברים כשבעצם שיחקתי פארמוויל. כשכולן עמדו על השטיח האדום ודפקו פוזה למצלמות, אני הייתי נכנסת במהירות מהצד, וכשהיחצנית היתה מבחינה בי, היא היתה צריכה לגרור אותי בחזרה אל הצלמים באלימות - אם מישהו תהה למה בתמונות אני נראית תמיד כמו כלבלב שלקחו לווטרינר.

מצ"ב רשימת תוכניות הריאליטי שאני בשום פנים ואופן לא אשתתף בהן:

"הישרדות": בגיל 42, התחת שלי כבר לא מועמד אידיאלי לצילומי תקריב, ולכן אני חוששת שאין לי הרבה מה להציע להפקה. חוץ מזה, אני לא מסתדרת עם זה שחם או עם לישון בחוץ או עם בני אדם אחרים.

"אמא מחליפה": בגדול מדובר בתוכנית שבה נשים שופטות נשים אחרות על זה שהבית שלהן לא מספיק נקי. דווקא חיבבתי את הרעיון, עד שגיליתי שלא רק מחליפים אותי, אלא גם אני צריכה להחליף אמא אחרת, אבל ילדים של אחרים אני כנראה אשכח בסופר ואלך.

"חתונה ממבט ראשון": כי אני לא מאמינה במוסד הנישואים המפוברקים?

"האח הגדול": כדי להצליח בתוכנית צריך הרבה שמחת חיים, הכלה וחום אנושי, מילים שהפעם האחרונה שבה מישהו השתמש בהן בהקשר אלי היתה אי שם בשנת אף פעם. כמו כן, אחרי מסים, פרס של מיליון שקלים מספיק רק לשלוש שנים של טיפול פסיכולוגי, ואם יצא לכם לצפות, ברור שזה לא מספיק.

"מאסטר שף": בעוונותיי, עדיין לא רכשתי את המיומנות לספר על הילדות שלי, לבשל ולבכות בו בזמן, וממילא המטעמים שאני מביאה איתי מבית אמא הם שניצל טבעול רטוב מהמיקרוגל.

"המירוץ למיליון": אני פחות בעניין של לרוץ ולקפוץ. אם אני רוצה לרדת קצת במשקל, אני פשוט נוסעת להורים לשבוע.

הפעם האחרונה שבה הציעו לי להשתתף בריאליטי היתה בשנה שעברה. הייתי שלושה ימים אחרי לידה, ובדיוק התכוונתי לנצל שלוש דקות פנויות כדי להתקלח, כשאישה זרה התקשרה להציע לי להשתתף בריאליטי, כי היא "מתגעגעת אלי", כי "מזמן לא ראו אותך על המסך וכי "זאת אחלה הזדמנות". הייתי מיוזעת, נעלבת והורמונלית, ובמקום להיכנס להתקלח כתבתי ציוץ זועם בטוויטר.

הציוץ, שבו אני מאחלת לה ולכל העוסקים במלאכה מיני איחולים לבביים, הפך לוויראלי בתוך 20 שניות והוכיח שטוויטר ונשים אחרי לידה לא הולכים טוב יחד (נכון, קורין גדעון, גם לא אינסטגרם). זו היתה תגובה מוגזמת, כמובן, אבל לפחות מאז שום מלהק לא מתקשר.