הנתונים מלמדים: אין שום סימטריה

לאחר שבוע של התפרעויות וסערה אזרחית גוברת בכל רחבי הארץ יש חשיבות בהצגת התמונה הרחבה. אולפני הטלוויזיה ואתרי החדשות מטבע הדברים מתמקדים בראיית מיקרו. מבליטים אירוע כזה או אחר, מדגישים צדדים מסויימים ובוחרים במה להתמקד כדי לעצב את סדר היום הציבורי, תוך שהם מטשטשים או מתעלמים מהתמונה הגדולה, מהמאקרו. זהו סודה של טענת ה"סימטריה" שהעסיקה כל כך הרבה פרשנים.

וזו שאלת היסוד: האם לפנינו מערכה של מהומות הדדיות, בהן משתתפים יהודים וערבים, "קיצונים משני הצדדים", שלהם אויב משותף: "הנורמליים" מגוש השינוי, כפי שטוענים בשמאל; או שמא אנו חוזים במשהו אחר, התפרצות תקופתית של זרמים לאומניים ואסלאמיסטיים תת קרקעיים שנמצאים שם כל הזמן, וממתינים לקונסטלציה הנכונה, כפי שטענו רבים בימין?

זו לא רק שאלה תיאורטית המעסיקה חוקרים או להבדיל אלף ואלפי הבדלות - ראשים מדברים באולפנים. מדובר בשאלה מעשית מאוד, כפי שהתברר מהדלפת דבריו האומללים של המפכ"ל שבתאי בשבוע שעבר לפיהן מי שאשם במהומות הוא חבר הכנסת איתמר בן גביר והלאומנים היהודים שסביבו. קשה שלא להבין לאור דברים אלו את התנהלותה של המשטרה. היא עומדת מנגד מול המהומות בלוד, משל מדובר בסכסוך בין חמולות, ומאחלת בהצלחה לשני הצדדים.

על כן ריכוז הנתונים המובא כאן הוא חשוב. מבט ראשוני ימחיש את התמונה. טענת הסימטריה לא יכולה לעמוד באופן רציני. הארץ בוערת עם מוקדי התפרעויות כמעט בכל ריכוז ערבי משמעותי. אין לזה קשר לגרעינים תורניים, לנוכחות יהודית או לערים מעורבות. הקשר היחיד שניתן לקבל בצורה אמינה הוא שככל שהחיים משותפים יותר וככל שהחיכוך גדול יותר כך גם הזמינות של קורבנות יהודים למעשי לינץ', ביזה, טרור וירי גבוהה יותר. אפשר לטעון שצריך להקטין את החיכוך ולוותר על חזון הדו קיום. זו טענה לגיטימית אם כי תבוסתנית, אבל להאשים את היהודים באלימות זה פשוט דבר חסר שחר.

דבר נוסף שבולט לעין הוא הפיזור של האירועים. אמת, מיעוט קטן מהאזרחים הערביים משתתפים באירועים האלימים, אבל כשהמיעוט הזה נותן את הטון זה כבר לא מיעוט. וכשנוסף לכך הגינוי המאוחר והרופס מצידה של מרבית ההנהגה הערבית, קשה לראות בכך תופעות שוליות או לא מקובלות חברתית. מכל בחינה מעשית זה רוב. אם תרצו: רוב מהותני. הפתרון מונח בידה של המשטרה, שכרגע לגודל הבושה ייצרה וואקום. את הוואקום הזה מילאו עד כה בעיקר יוזמות אזרחיות של הגנה עצמית, אבל כפי שמראה מיעוט אירועי האלימות היהודית, זה דבר שיהיה קשה לשמר לאורך זמן.