פסק הדין בעניינו של אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, עתיד להיות אחת ההחלטות העקרוניות החשובות בתולדות המשפט הפלילי הישראלי. זהו פסק דין שיבהיר אחת ולתמיד מהן הציפיות של החברה מנבחרי הציבור בתחומי אחריותם, מהי רמת המודעות הפלילית הנדרשת בעבירות של מירמה והפרת אמונים, אם עובדי ציבור יכולים להסתתר מאחורי כתפי פקידות ומנהלות לשכה, ובעיקר מה משמעותם של "כספים פוליטיים" המועברים בדרכים פתלתלות בלי הסבר המניח את הדעת. אלו הם רק מקצת הסוגיות שבהן יצטרכו להכריע חמשת שופטי העליון הנכבדים. הכרעה קשה על רקע פסק הדין הבעייתי של ביהמ"ש המחוזי בירושלים.
לצערי, מבדיקת ההיסטוריה של פסיקת ביהמ"ש העליון בעבירות של אנשי ציבור מתקבלת תמונה מורכבת, בלתי אחידה ובעלת סתירות פנימיות. בית המשפט גילה נחישות כאשר היה מדובר בעבירות שחיתות גסה בסגנון הישן (דרעי, בניזרי והירשזון) וגישה סלחנית ומבינה בשחיתות מתוחכמת ומורכבת, או כזו הנעשית על ידי המיליה החברתי של השופטים (שבס, דיניץ). יש לקוות שהפעם ביהמ"ש יגיד את דברו ויסיר את הספקות ואי הבהירות שאפיינו את הפסיקה בעבר, ויקבע אחת ולתמיד את גדרי השוחד, המירמה והפרת האמונים.
קיים פעם גדול מאוד בין דברי השופטים על הסכנות האורבות לדמוקרטיה מפשיעה, הפוגעת באמון הציבור בשלטון החוק ובמוסדות המדינה, לבין הכרעותיהם וגזרי הדין שלהם. אשר על כן, בערעור הנוכחי מוטלת אחריות כבדה על השופטים להבהיר מהו האיזון הנכון בין זכויות נאשמים במשפט הפלילי לבין חומרת המעשים.
עמידתו האיתנה של היועץ המשפטי (אז) אהרן ברק בעניינם של ידלין, עופר ורבין יצרה נורמות חדשות ומהפכניות בטיפול בעבריינות של נבחרי ציבור ואישים רבי כוח. מערכת אכיפת החוק זכתה לרוח גבית והעניקה ביטחון רב לפרקליטות בעמידה על נורמות ראויות בישראל. לצערי, זה שנים יש ניסיון מתמשך של כלי תקשורת לפגוע במאבק בשחיתות משיקולים זרים, לקעקע את האמון בפרקליטות ולתת מטריית הגנה לחשודים מאותרגים. לכך יש להוסיף גם את מגבלות ביהמ"ש בהבנת שיטות העבודה של עברייני הצמרת השלטונית, מומחי השקשוקות ודרכי המילוט המתוחכמות.
בהיסטוריה של עמנו משולבים מקרים רבים של התנהלות ציבורית בלתי מוסרית. כזו שהתחילה בשלהי בית שני, עת שהכוהנים קנו את משרותיהם, ובהמשך בתקופת הגלות שהשחיתה את דמותנו המוסרית. תשלומי השוחד הפכו למכשיר קיומי בסיסי במאבק ההישרדות של היהודים. חוקר פולני חשוב, לא יהודי, הגיע למסקנה כי קהילה יהודית שלא הצליחה לגייס כספי שוחד - התחסלה. ההוגים הציונים של סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 ראו את החזון הציוני כמה שמעמיד מחדש את קומתם המוסרית של היהודים, אולם גם לאחר קום המדינה היינו עדים לשחיתות אידיאולוגית, שהתחלפה בשחיתות פרסונלית של תאוות בצע בלתי מרוסנת. ראשי העיריות העומדים לדין ונחקרים בעצם ימים אלה הם דוגמה עצובה לכך.
רבים נושאים עיניהם לביהמ"ש, בתקווה שמשם תצא אמירה ברורה באשר לתיקון ההכרחי בחברה הישראלית. ביטחון המדינה מתחיל קודם כל באמון הציבור במוסדותיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו