אנחנו רוב, לא מיעוט

בשבוע שעבר נערך טקס האזכרה הממלכתי לחוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, בנוכחות הנשיא וראש הממשלה. הנשיא פרס הדגיש בדברים שנשא כי לפי הגדרתו של הרצל, מדינת ישראל היא מימוש זכותו ההיסטורית של העם היהודי להגדרה עצמית. 

הנשיא לא ציין שזכות זו, שהוגדרה בידי הרצל, נתקבלה גם על ידי הקהילה הבינלאומית כולה וקובעה בחוק הבינלאומי כזכות העם היהודי לריבונות בארץ ישראל כולה, זאת בהחלטת חבר הלאומים ב־24 ביולי 1922.

לפי חוק זה, הזכות לריבונות על כל שטח הנמצא בארץ ישראל המערבית נתונה רק ליהודים. המשפט הבינלאומי מאפשר למסור שטחים מתוך אלה לריבונות אחרת רק אם אנחנו, מכוח היותנו בעלי הזכות, נוותר על זכותנו זו.

בהמשך נאומו ובסתירה לזכות זו הוסיף הנשיא גם כי "הסיכוי לחידוש תהליך השלום עומד על הפרק מחדש ואסור להחמיצו. הגעת ג'ון קרי היא מאמץ לחידוש השלום וכולנו נסייע להצלחתו". וכדי להרתיע מפני אי קבלת דעתו השתמש הנשיא בזו הלשון: "מדינה דו־לאומית סותרת את חזונו של הרצל. היא מסכנת את צביונה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל".

אלא שישראל היא מדינה דו־לאומית עוד מהיום שבו מורו ורבו של הנשיא, דוד בן־גוריון, הפך אותה לכזו, כאשר חילק אזרחות לערבים בשטח שנכבש על ידי ישראל לפני הבחירות לאסיפה המכוננת ב־1949, אף שרובם היו חלק מהאויב שאותו הכניע צבאנו. די אם נתבונן בשפות שבהן נרשם הכיתוב על שטרות הכסף והמטבעות של המדינה, שהם סממן ריבונות מקובל, כדי להבין שישראל כיום היא מדינה דו־לאומית. 

למרות זאת ולמרות כל הקשיים, מרקם החיים המשותפים בין יהודים וערבים אינו בבחינת איום לציונות, זאת יודע כל אזרח בישראל. אבל הנשיא אומר שאם לא נוותר על זכותנו המוקנית מכוח החוק הבינלאומי לריבונות על יו"ש, "נהפוך" פתאום למדינה דו־לאומית, בעוד המציאות הדמוגרפית אומרת את ההפך. 

על פי נתונים של הדמוגרף ד"ר יעקב פייטלזון, בעוד הילודה בקרב רוב העמים בעולם יורדת, כולל אצל ערביי ישראל וכולל אצל ערביי יו"ש (וגם עזה), הילודה בקרב היהודים החילונים בארץ נמצאת בעלייה והיא משתווה כיום לזו של ערביי יו"ש. 

ביו"ש כיום יש לכל היותר 1.5 מיליון תושבים ערבים, כי גם אם נניח הנחה מוגזמת מאוד שעל 505 אלף בעלי זכות הבחירה מעל גיל 18 (נתון רשמי של הרש"פ מסוף 2012) מתווספים עוד כמיליון ילדים (בפועל יש הרבה פחות), מדובר שם בפחות ממיליון וחצי תושבים. 200 אלף מהם, שהם תושבי מזרח ירושלים, נספרים פעמיים - פעם כערבים אזרחי ישראל ופעם כפלשתינים.

כלומר, מיעוט של פחות מ־2.5 מיליון ערבים מול רוב של יותר מ־6 מיליון יהודים, שמתרבים בקצב מהיר יותר, לא יכול להוות סכנה לציונות. זהו רוב מוצק יהודי, בדיוק כדברי הרצל, ובניגוד לדברי הנשיא פרס. 

בשבוע הבא ינאם הנשיא פרס בטקס האזכרה לסבי, זאב ז'בוטינסקי, ואני מקווה מאוד שלא יחזור על דברים שהם ניגוד גמור לדרכו ולתורתו של סבי, שהתייחס בנאום שהוקלט ב־1937 להרסנות שבוויתור: "אל תזלזלו בכוח הוויתור! כיצד קרה לפני 20 שנה הפלא, שאומות העולם הכירו בזכותנו על ארץ ישראל? הן אז לא ידעו אם בכלל יש לנו עניין ממשי בארץ. רק דבר אחד ידעו כולם: שבמשך אלפיים שנה לא ויתרנו. וזה הכריע".

ועל כוחה של הזכות אמר: "אל תזלזלו בכוח הזכות, ואל תגזימו את ערכו של הבניין הנבנה. גם אני מכבד את הבניין הנבנה, אבל אוי ואבוי לנו אם ממנו נעשה בסיס זכותנו... זכות היא למעלה מהיש! אל תיגע יד נוצרייה בזכותנו, אבל קודם כל יד עברית אל תיגע בזכותנו - שהיא נצח והיא שלמות, ואין עליה ויתור. ואין קפנדריא (כלומר: קיצור דרך) לציון, וציון היא כולה שלנו!".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו