אצלנו החיים זורמים, באירופה מסתגרים

אין מה לעשות, מוכרחים לכתוב משהו שהוא קצת לא הוגן, אפילו מתחכם ובוטה כלשהו. לא רבים מהקוראים יודעים שבמעגל הפנימי, במתחם שבין הכנסת למשרדי הממשלה ובניין בית המשפט העליון, יש גן נפלא. טיילנו בו אתמול. יופי אביבי שלא מהעולם הזה. אפשר היה לדמיין מה היה קורה אם היתה לנו ממשלה שמריחה ממי ורדים במשך השנה האחרונה. ממשלה שהעומד בראשה לא נתון בהליכי משפט; בלי הפגנות ומהומות ליד בית ראש הממשלה וב"גשרים". כן, הגשרים של מחוז לנינסון, וממשלה בלי אופוזיציה פנימית שחצנית ומתנשאת.

יכולה היתה להיות ממשלת מי ורדים וגם יכלו להיות כאן עוד 5,000 נדבקים ביום, וסגר, ו־50 מתים בכל יום. והכל היה בגדר שגרה. כי זה מה יש. יחסית, גם סגר עם 50 מתים ביום נשמע פחות גרוע מהחדשות הרעות המגיעות מכל עבר. חדשות רעות ושוב חדשות רעות ועוד חדשות רעות. באיטליה שוב עלייה דרמטית במספר הנדבקים ובתמותה. בצרפת קטסטרופה. בגרמניה מדיניות הססנית של סגר ועלייה קיצונית בהדבקה ובתמותה. ברזיל רחוקה מדי, אבל זוועה שם. באמריקה כ־550 אלף מתים, אבל הם מרגישים שם - בגלל התעמולה התקשורתית - שהמגיפה מתחילה להיות בשליטה. כן, שמעתי דיווחים על סדרי פסח בארה"ב ללא מסיכות!

כשלא יודעים מה יכול היה להיות שונה כל כך מסגרים, תחלואה ומוות - לא מתלוננים. זה מה יש. אבל אין לנו ממשלת מי ורדים ובכל זאת הממשלה שהוצגה ככל כך מעוותת - "לא קורונה, לא מעניין" - שינתה את המציאות. לפחות אותו חלק בממשלה הפריטטית שניסה לפעול כבמחתרת כנגד הממשלה האופוזיציונית. והנה, קרה משהו. המציאות השתנתה. יצאנו מעבדות לחירות והחופש הוא החזרה להיות עצמך. הפארקים! אוי, הפארקים האלה. עם ישראל חגג, והדיווח היחיד שחסר הוא על כמויות האשפה שנשארו בוואדיות.

יש אחדים שאפילו מרגישים תחושה עמומה של אשמה; הנה, אנחנו יושבים ומסובים, יוצאים לחורשות. ואילו שם, בארצות הים המתקדמות נלחמים עם רזרבות החיסונים של אסטרהזניקה כמו התגרניות בפרסומת ההיא על המילקי האחרון בסופרמרקט. אלא שבמגיפה הזאת מדובר בחיי אדם. הכישלון בארצות האיחוד האירופי ובאמריקה הוא אדיר ממדים. ואצלנו? כבר כמעט שכחנו, וכדי שלא נזמין עלינו צרות עתידיות כדאי שנחליט מהר מה חשוב יותר, ניחוח מי ורדים או חיים זורמים ועסקים פתוחים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו