בלילה שבין יום חמישי לשישי העירו אותנו קולות מסוקים מעל הבית. לרגע חלמתי שאני שוב בלבנון, כמו לפני שנים רבות, באותו מוצב בעומק שטח האויב. כשהתעוררתי הבנתי שאני עדיין בבוסטון האקדמית והקרירה, אבל קולות המסוקים לא פסקו. אליהם הצטרפו סירנות של רכבי הצלה רבים שחדרו את קירות הבתים וכבר הבנו שמשהו חריג מאוד קורה כאן, בעיר השקטה הזו בדרך כלל. בטלוויזיה, שאותה פתחנו מייד בעיניים טרוטות, התברר כי המפגעים במרתון לפני ימים אחדים נתקלו במשטרה המקומית ומתנהל אחריהם מצוד מלווה באש. לבנון, כבר הזכרנו?
תוך כדי דיווחים למשרד החוץ בירושלים, עדכונים מנציגי הקהילה הישראלית והיהודית בעיר והודעה לכל עובדי הקונסוליה הישראלית להישאר בבתיהם, קיבלנו את הודעת מושל מסצ'וסטס כי כל תושבי בוסטון והערים הסמוכות לה מתבקשים להישאר בבתיהם. הרחובות דממו. התחבורה הציבורית פסקה ונפש חיה לא נראתה בין הבתים. יום כיפור נוסח בוסטון. יותר ממיליון איש עוקבים בשידור חי אחר המצוד בטלוויזיה וממתינים שעות ארוכות בהסגר מרצון.
אחרי כמה שעות שבהן נראו אלפי שוטרים עוברים בית אחרי בית בעיירה ווטרטאון הסמוכה, העוצר החל לתת את אותותיו. בבית שלנו הילדות הקטנות כבר התחילו לטפס על הקירות, החנויות התקרבו לקראת שעת הסגירה שלהן, וההכנות לשבת המתקרבת לא הותירו בידינו ברירה. שמנו את נפשנו בכפנו ויצאנו לסופר הקרוב. שם התברר לנו לרווחתנו שאנחנו לא היחידים, ושיש עוד תושבים בעיר שהחליטו לשבור שביתה. שכן ישראלי ראה אותנו - "אותך למושל", הוא הפטיר בעודו מסתער על מדף קופסאות השימורים כמו מתכונן לשנה במצור.
שעה לפני כניסת השבת, הודיעו על סיום ההסגר, ושעה קלה לאחר מכן על לכידת החשוד. בתי הכנסת שכבר הודיעו על ביטול תפילות ליל שבת הודיעו מייד על חידושן, וכמנהג ימים מודרניים אלו עשו זאת כמובן בציוצים בחשבונות הטוויטר שלהם. המונים יצאו מבתיהם בתחושת רווחה, ולא ברור אם מתוך שמחה על השחרור מההסגר בבתים או מתוך שמחה על לכידת המחבל, והריעו בשמחה ובמחיאות כפיים למראה כל מכונית של כוחות הביטחון שעשתה את דרכה חזרה אל מחוץ לשכונה.
שישה ימים של מתח עברו על בוסטון השלווה, שלא רגילה לחלוטין לאירועים מהסוג הזה, אבל נראה שהסתגלה למצב החדש במהירות. כולם כאן מקווים כמובן שלא יצטרכו להעמיד את הניסיון שצברו כאן בשבוע האחרון שוב למבחן.
והשאלות הקשות נותרו עדיין פתוחות - מדוע עשו האחים הצ'צ'נים את מה שעשו? האם מישהו עמד מאחוריהם? האם היתה זו אידיאולוגיה איסלאמית או סתם מרירות של בחורים צעירים ומתוסכלים? איש מקרוביהם וחבריהם לא ידע עד כה לענות. המענה לשאלות נמצא כנראה רק בראשו של בן ה־19 שמאושפז כעת בבית החולים "בית ישראל דיקונס" בבוסטון, מוקף בכ־60 אנשי FBI. הם כנראה יקבלו ממנו בקרוב את כל התשובות לשאלות הללו, ובראשן: האם ארה"ב עומדת בפני תקופה חדשה של התקפות מסוג זה, או שהיה זה רק אירוע יחיד ולא מאורגן שלא יחזור על עצמו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו