בחודש שעבר החליטה הליגה הערבית, בעת כינוסה בדוחא, בירת קטאר, להקנות לאופוזיציה הסורית מושב. בעקבות מהלך זה חוששים ברשות הפלשתינית הנחלשת מיישומו של "תסריט סוריה" דרך הכרת הליגה בחמאס כמייצגו של העם הפלשתיני. מנהיגי הרשות הפלשתינית טוענים עתה בגלוי כי חמאס חותר לחיסולו של ארגון אש"ף ולהחליפו.
ואכן, במסגרת האביב הערבי קיימו נציגי מדינות ערב ביקורי תמיכה אצל אנשי חמאס בעזה, תוך כדי התעלמות מהרשות הפלשתינית. החלטת הליגה הערבית להעביר מיליארד דולר ל"קרן ירושלים", הפועלת לטובת ערביי מזרח העיר, ומקדמה שהעניקה קטאר בסכום של רבע מיליון דולר, הצביעו על המגמה, בעידוד קטאר, לחסל את הרשות הפלשתינית. הכספים נועדו לממן את זרועות התמנון של חמאס בירושלים ובגדה, לספק לו נקודת משען דתית בירושלים ולסייע בכך להשתלטות כוללת של חמאס על השטחים. גם מפגשי הפיוס הנערכים מעת לעת בין חמאס לרשות הפלשתינית במצרים, מגרשם הביתי של האחים המוסלמים, בהשתתפות שרי החוץ הערבים, מצטיירים ברשות הפלשתינית כ"משחק מכור" האמור להקריבם.
לאור זאת, מסעם הצפוי של שרי החוץ של הליגה הערבית לוושינגטון, לכאורה כדי לקדם את הצעת השלום הערבית־סעודית משנת 2000, מבטא את כישרונם הבוגדני לפעול ולדבר בכפל לשון. ריסוק אש"ף וחיזוק תשתיות חמאס הן בעזה והן בירושלים ובגדה מחסלים כל סיכוי להסדר שלום באזור ומאיימים לא רק על ישראל אלא גם על ירדן.
בעבר ניסה יאסר ערפאת להשתלט על הר הבית, לנטרל את ישראל ואת הירדנים, למנף את שליטתו על המקום השלישי בחשיבותו לאיסלאם כטיעון לאומי ולכונן את בירתו העתידית בירושלים. תגובותיה הנחרצות של ישראל הביאו לנסיגת מרבית אנשיו מההר, אך העימותים לא פסקו.
לנוכח כישלונה של הרש"פ להשתלט על מסגד אל־אקצא המשיכה ירדן, במסגרת הסכמי השלום עם ישראל וגילויי סובלנות כלפי הרשות, לנהל את האדמיניסטרציה במסגד. ירדן קבעה מינויים ושילמה סכומי עתק לתחזוקה, לשיפוצים ולמשכורות. הסכמים אלה קבעו גם עדיפות בכל הסדר עתידי לשושלת הירדנית במקומות הקדושים לאיסלאם.
דחיקת הרש"פ מעמדות השליטה מחסלת את מנוף תביעותיה הלאומיות כנציגה הבלעדית של הפלשתינים וגונזת את שאיפתם לכונן בירה במזרח ירושלים. אבו מאזן, שאינו יכול להתחרות בסכומי העתק המוברחים על ידי חמאס לירושלים ולגדה המערבית לרכישת השפעה, פנה מזרחה.
השתלטות חמאס מדאיגה גם את המלך עבדאללה. בראיונות לעיתונות הצביע המלך על לחימתו הנחרצת באחים המוסלמים בירדן, על היחלשות נדבך התמיכה המסורתי של הבדואים בממלכה ועל העתקה אפשרית של מרכז הכובד של המונרכיה לעבר הרוב הפלשתיני בבקשת תמיכתו.
"שומר המקומות הקדושים לאיסלאם" בהר הבית הוא תואר קריטי לשרידותו של עבדאללה, המתהדר בהיותו נצר למשפחת האשם, משפחת הנביא מוחמד. גם על נקודת משען דתית זו בירושלים מאיימים חמאס והאחים המוסלמים, יריביו מבית ומחוץ. ההסכם שנחתם בסוף מארס בין עבדאללה לאבו מאזן, לכאורה כדי להגן על אל־אקצא מפני היהודים, מאשרר, בהאצלה פלשתינית, את "תפקידה ההיסטורי" של השושלת. ההסכם מושך את השטיח מתחת לרגלי הליגה הערבית, שולל מידי האחים המוסלמים את מנוף ההשתלטות הדתי בירושלים ומלכד את השניים נגדם.
המשוואה המסתמנת בעקבות ביקור אובאמה היא חזרה לגבולות 67' במתכונתם המקורית: עזה - למצרים, והגדה - לירדן. מנוף התביעות הלאומיות הפלשתיניות בירושלים הופקד בידי עבדאללה. המהלך מותיר לפלשתינים מרווח למימוש ריבונותם, כולל בירושלים, הנובעת מזכותם להגדרה עצמית. המלך עבדאללה, בחזונו האמיץ, מהמר כנראה על הפלשתינים, על חשבון תומכיו הקודמים. ייתכן שהמלך נערך, בשיתוף ישראל וארה"ב, לקונפדרציה פלשתינית־ירדנית כמכה מקדימה לאיום הרדיקליזם האיסלאמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו