עשן לבן, מצהלות שמחה, הכרזה חגיגית, גלימה, מצנפת. אח, איזו קלאסה. אנחנו מקנאים. תודו שאנחנו מקנאים. לא צריך דמיון פרוע בשביל לדעת מה היה קורה אילו היינו נועלים בחדר סגור מאות רבנים ואוסרים עליהם לצאת עד שייבחר רב מוסכם שינהיג את כולם ללא מגבלת זמן. במקום עשן לבן היינו מקבלים ענני גופרית ואש.
אבל לא מדובר רק בקלאסה. כשהאפיפיור החדש דיבר על "כנסייה ענייה" וביקש ממאמיניו העשירים בארגנטינה לוותר על הנסיעה לרומא ובמקומה לתרום את הכסף לאלה שאין להם, הבנתי שהעשן הלבן שעלה מן הוותיקן עם מינויו יוסיף לרחף מעל לראשי מאמיניו עוד שנים ארוכות.
ומה איתנו? איזה עשן צפוי לרחף מעל לראשינו לאחר בחירת הרבנים שלנו?
הממזרים של הרב גורן
רוב החילונים שאני פוגשת מתייחסים לבחירת הרבנים הראשיים בחוסר עניין גמור. אנחנו לא דתיים, הם אומרים לי, למה צריך להיות אכפת לנו אם ייבחר רב פלוני או רב אלמוני? ויש המוסיפים, בערגת כמיהה נואשת, שהרבנות תוכל להיות רלוונטית עבורם רק כאשר כל הקבוצות הדתיות ביהדות תקבלנה הזדמנות לתחרות שווה והוגנת על ליבו (וכיסו) של האזרח הישראלי, ונוכל לבחור אצל מי להינשא, איך להתגייר, היכן להיקבר ובאיזה סוג כשרות לאכול.
אני מזדהה עם הכמיהה הזו באופן מוחלט. פלורליזם דתי הוא בעיניי תנאי הכרחי להפיכת היהדות לתורת חיים. אבל האדישות כלפי הבחירות לרבנות מטרידה אותי. נרצה או לא, כל עוד אין בישראל הפרדה בין דת ומדינה, הרבנים הראשיים קובעים את אורחות חיינו הרבה יותר מכפי שאנחנו מוכנים להודות. הרבנות חולשת על נישואים וגירושים, על בתי הדין הרבניים ועל החברה קדישא, ובמידה רבה גם על הרבנות הצבאית. בחירתו של הרב הראשי תשפיע עלינו בשנים הקרובות בשורה ארוכה של נושאים בתחום הציבורי ובתחום הפרטי.
כמה מסעדות כשרות תיאלצנה לוותר על תעודת הכשרות שלהן? מי מבין הנשים העגונות תזכה בחירותה? האם ייגזר עלינו שוב לעמוד בושים ונכלמים מול משפחתו של חייל שמסר את נפשו למען מדינתנו ונקבר מחוץ לגדר? רבים סבורים שהתשובות לשאלות הללו מוחלטות: או שהמזון כשר - או שהמזון טרף, או שהאישה עגונה - או שהאישה משוחררת, או שהחייל יהודי - או שהחייל גוי. אין טעות גדולה מזו. ההלכה אמנם נפסקת על פי כללים ותקדימים, אך היא אינה מדע מדויק, אלא תלויה בשיקול דעתו ובהשקפת עולמו של הפוסק.
בימים אלה רואה אור ספר מרתק על הרב שלמה גורן ז"ל, שהעלה בזיכרוני פרשה מפורסמת שהסעירה בילדותי את החברה החרדית. אח ואחות הוכרזו ממזרים ונאסר עליהם להקים משפחות, אולם הרב גורן, שהיה אז הרב הראשי לישראל, התיר אותם מממזרותם והשיא את האח בו ביום. הרבנים החרדים האשימו אותו שהוא מטמא את עם ישראל ואיימו לא להכיר בנישואים של הרבנות ולהכין רשימות יוחסין נפרדות לקהילתם. אבל הרב גורן לא נבהל ואף הודיע על כוונתו להמשיך ולהקל בהלכה ככל יכולתו, בעיקר בתחום של פסולי חיתון.
עשוקי ההלכה
לימים נתקלתי במדרש חבוי שהעניק לי קריאה חדשה בפרשת הממזרים של הרב גורן. חכמינו יצרו קשר בין סיפור בספר ויקרא (בנם המשותף של איש מצרי ואישה ישראלית קילל את אלוהים במדבר והוצא להורג), ובין פסוק בספר קהלת: וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ - כדי להסביר מה גרם לאיש במדבר לקלל את אלוהים. תשובתם מדהימה בנועזותה: המקלל נדחק למעשה הנורא שלו מתוך מצוקה, משום שפוסקי ההלכה בימיו התייחסו אליו כאל גוי או ממזר. אבל זה לא הכל. חז"ל מצטטים את הפסוק מקהלת ואומרים את המשפט הלא ייאמן הבא: "מיד עושקיהם כוח - מיד סנהדרין גדולה של ישראל שבאה עליהם מכוחה של תורה ומרחקתן על שום לא יבוא ממזר בקהל ה'. ואין להם מנחם - אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לנחמן". ובמילים פשוטות: הרבנים שמחמירים בהלכה עושקים את מי שנתון למרותם. הם באים מכוחה של התורה, מכריזים על אדם כעל גוי או ממזר, ומרחיקים אותו מכלל עדת ישראל. אומר אלוהים: העשוקים עומדים לבדם מול ממסד רבני נוקשה שמדבר בשם התורה. אני אגאל אותם. אני אנחם את עשוקי ההלכה.
המחאה החריפה להדהים הזו לא נאמרה על ידי קבוצות אנרכיסטיות שקראו לבטל את הסנהדרין. יוצרי המדרש פעלו מתוך אותה מסגרת ממסדית שנגדה הם יצאו בשצף קצף. חז"ל הבינו שכוח עלול להשחית. כל כוח. גם כוחו של הממסד ההלכתי שאליו הם משתייכים. כדי להבין את גודל התעוזה, תארו לעצמכם שרבנים אורתודוקסים בימינו היו מפרסמים מאמרים חוצבי להבות בעד הפרדת הדת מהמדינה ומביאים דוגמאות נלעגות לפסקי הלכה מחמירים שהם עצמם פסקו... זה נשמע כמו פנטזיה, ובמקום לשגות בה כדאי שנשאל את עצמנו מה ביקשו חכמינו לומר לנו, ועד כמה דבריהם רלוונטיים גם לימינו. המדרש על עשוקי ההלכה חריג בסגנונו, אך לא בתוכנו. אילו היה יחיד בספרות חז"ל לא הייתי מנסה לדלות ממנו מסרים. אולם הדאגה מפני החמרות הלכתיות היא קו ברור, העולה ממדרשים רבים. צריך רק לפקוח את העיניים ולקרוא אותם.
פנייה אישית לחברי הוועדה הבוחרת
בעוד זמן קצר תבחר ועדה בת כ־150 איש את הרבנים הראשיים לישראל. אני פונה אליכם, חברי הוועדה הבוחרת, להיות קשובים לאזהרות שהשמיעו חכמינו לפני כמעט אלפיים שנה ולבחור לנו את הרב דוד סתיו. אין לי שום דבר רע לומר על המועמדים האחרים, כולם תלמידי חכמים אוהבי תורה, אבל רק הרב דוד סתיו יכול להבטיח רבנות זהירה ורגישה, שמודעת לסכנת הכוח ומתאמצת למצוא לנו אופציות הלכתיות מקלות. רבנות שתהיה מנחמתן של ישראל, ולא מרחקתן של ישראל.
בידכם לקבוע איזה עשן יעלה ממוסד הרבנות וירחף בשנים הבאות מעל לראשינו.
הבו לנו עשן לבן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו