מוטי זורגר, אדם חרדי בעל חזות חרדית ברורה הכוללת זקן, כיפה שחורה, מכנסיים שחורים וחולצה לבנה מכופתרת, עלה במוצאי השבת האחרונה להשמיע את זעקת העצמאים. עוד לפני שפתח את הפה אחת המפגינות עשתה לו אצבע משולשת ומהצד השני קפץ בחור שזעק "תורידו את החרדי הזה". ככה, בלי בושה ובלי לשמוע מה שיש לו לומר, דעות קדומות לפני הכל.
יש התפרצות בציבור החרדי. ולאו דווקא של קורונה. זו התפרצות של כעס, של מגננה, של ספיגת האשמות רעות ומעליבות, על הדבקת תדמית של מפיצי המחלות ומוצצי הקופה הציבורית.
ההסתה נגד העולם החרדי תמיד היתה שם, עוד מימי גבי גזית שכינה אותם "עלוקות ותולעים", דרך ציפי לבני שהפכה את המושג "סחטנות חרדית" לקמפיין, ועד לגל הנוכחי בחסות אביגדור ליברמן, מיקי לוי, רינה מצליח והצבת הגדרות בין בני ברק ורמת גן.
המציאות של האדם החרדי מעליבה. כשהוא עולה לאוטובוס שני אנשים קמים ובורחים, בתור לסופר מבקשים ממנו להתרחק ובמחלקת היולדות מסמנים אותן במדבקות צהובות. הם סובלים מסטיגמה במצב קשה עד אנוש.
החרדים סובלים בקורונה כמו כל הישראלים ואף יותר. הם נפגעים בריאותית, כלכלית, עולם הפנאי שלהם הכולל בעיקר חתונות, בר מצוות, טישים ושיעורים בבתי המדרש נסגר, והמוצא לא נראה בקרוב.
החרדי הממוצע חי בתחושת "'דופקים אותי" כללית שאופיינית למיעוט. רק שהתחושה הופכת למציאות. הם שומעים על מסיבות הסלבס על הגגות לעומת פשיטות על בתי מדרש, הם רואים התאספות של אלפים בתל אביב שמקבלת חיבוק חם מהתקשורת הישראלית לעומת אגרוף קר משוטרים במאה שערים. הם רואים סגרים בהתראה קצרה, בלי התייעצות, בלי הסברים לעומת רעננה או תל אביב שבקושי מקבלות נזיפה עם האצבע. והם מתוסכלים.
הלחץ והתסכול עולים למעלה, לח"כים החרדים שמנסים בעצמם להילחם בצונאמי הקורונה שעובר על הממשלה. הח"כים החרדים מחפשים יציבות ורואים את מעשי נתניהו כאיום לפירוק הממשלה. ומפה מגיעה ההתקרבות לאוזן קשבת של ניסנקורן וההבנה של בני גנץ.
האם זהו גט כריתות של החרדים מנתניהו? כנראה שלא. הציבור של ש"ס ביביסט אפילו יותר מהליכודניקים. אבל משהו באמון בהחלט נפגע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו