בניגוד לפעולת שלשול הפתק הדק בתוך המעטפה היישר לתוך קופסת הקרטון המוזרה, כשהולכים להצביע בבחירות, מה שאינו מושלך לתוך האפילה של המיכל הוא תמיכה רציונלית, קרה ומחושבת בעמדות המפלגה שאת אותיותיה זה עתה בחרנו. בפוליטיקה של זהויות, להבדיל מפוליטיקה של עמדות, כדי שמפלגה תזכה בקולי, עליה ליצור ביני ובינה חוטי הזדהות ושייכות. רק אם ארגיש מזוהה איתה אוכל להצביע בשבילה. לו הבחירות היו עוסקות בעמדות פוליטיות, במדיניות כלכלית וחברתית - החברה הישראלית היתה יכולה להסתפק בשתיים-שלוש מפלגות שהיו מבטאות את המגוון הרזה מאוד של הוויכוח המדיני ו/או הכלכלי ו/או החברתי המתנהל כאן. דמוקרטיה גושית מתאימה לחברה שבה לאזרחים ולאזרחיות יש עמדה מוצקה, מנומקת ואף עקבית כלפי הסוגיות הפוליטיות אך בלי הדרמה הרגשית וללא התופעה שכל שאלה פוליטית פותחת איתה את פצעי הילדות וההגירה, הכאבים מהשכונה, הדת, הגזע, המין, הלאום, ההעדפות המיניות ומה לא. חברה פצועה כמו שלנו תופסת את הבחירות כאקט של ריפוי ושיקום, אך גם של נקמנות והיפרדות. בבחירות הקרובות אצביע מרצ. מרצ היא מפלגה טובה, היא הבית הפוליטי שלי. אני מאמינה בעמדותיה, שותפה לרעיונותיה ודוגלת באותו חזון של מדינת ישראל שוויונית, דמוקרטית, שוחרת שלום, מדינה שבה הדת מופרדת מהמדינה ובה מתקיימת תרבות רבגונית פתוחה, ססגונית וסובלנית. מרצ היא אני. ממש ממש אני. היא אני ואני היא. אני לא רק תומכת בה, אני גם מזוהה איתה. אך מאחורי הפרגוד אעמוד השנה גם חצויה וקרועה. בגלל אותה פוליטיקה של זהויות. הפילוג בתוך המחנה שנמצא שמאלה ממפלגת העבודה, גם הוא אינו נובע מהבדלים דרמטיים בהשקפת העולם הכלכלית והמדינית. כולנו תומכים במדינת רווחה, בסיום הכיבוש ובפינוי ההתנחלויות. כולנו מתנגדים לאפליה ולקיפוח של ערביי ישראל וכולנו בלב פנימה נקבל בבוא היום בברכה מדינת כל אזרחיה בדיוק כשם שאנו נאבקים היום על פתרון שתי המדינות. למה למרות כל אלו אנחנו נאלצים להיקרע פעם בארבע שנים בין חד"ש למרצ ולדע"ם? משום שלא הצלחנו ליצור שותפות מעבר לרמה הרעיונית-ערכית ולא הצלחנו לקשור בינינו את החוטים הנוספים שיוצרים קירבה, שייכות והזדהות. פעם עוד היתה טענה כי יש שמאל ציוני, שמאל שאינו ציוני ושמאל מתון ורדיקלי. היום טענות אלו כבר אינן רלוונטיות אפילו בתוך השיח הפנימי - משום שמי שמוביל את ישראל למציאות פוסט-ציונית הוא דווקא הימין הפוליטי המסרב להסדר של שתי מדינות. ולכן, כדי לעמוד שלמים וגאים מאחורי הפרגוד, המשימה שלנו לשנים הקרובות היא להתגבר ולנתץ את הפירוד ההיסטורי שבתוכנו. לבנות יחד שותפות ערבית-יהודית חזקה על אף הקשיים בלי לפחד מה יגידו במרכז. מוחמד ברכה ודב חנין, זהבה גלאון ואסמא אגבארייה, ותומכיהם, מוכרחים לטוות את אותם חוטי זהות והזדהות. כמו שאר הדברים במציאות הפוליטית, גם הפירוד בין הכוחות הטובים אינו גזירה משמיים. לא תיתכן מציאות שבה אעמוד שנה אחר שנה קרועה מאחורי הפרגוד בין הנאמנויות והאמונות, החיבורים והזהויות שלי. שמאל אינטגרלי יהיה גם שמאל גדול.
בחירות 2013: פוליטיקה של זהויות
מערכת היום
מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
