חדשים לבקרים אנו שומעים על מקרי אלימות של תלמידים והורים נגד מורים ומנהלים. לצערנו הרב, התרגלו רבים לרעה חולה זו. אבל אנחנו אומרים: די. די לאלימות בכלל ודי לאלימות נגד אנשי חינוך בפרט. לדאבוננו, בכל פעם כשקורים אירועים אלימים נגד מורים אנו שומעים עד למרחוק את צקצוקי הלשון של הציבור, שממשיך באדישות לדף הבא בעיתון. אבל אירוע מסוג זה אמור לזעזע את הציבור ולגרום לו להבין שכך אי אפשר עוד להמשיך. מדוע ציבור המורים, סקטור העובדים הגדול במדינה המונה יותר מ-120 אלף איש, משקיף מהצד ולא נעמד על רגליו האחוריות ואומר: די, לא עוד? עד מתי נשמע את הפוליטיקאים הפופוליסטים מדברים על חוק זכויות התלמיד? היכן חוק זכויות המורה? עד מתי יהיה אפשר לבזות ולהשפיל אותנו- מדוע לא שמענו מעולם, חוץ מארגון המורים הנלחם מלחמת חורמה בנושא זה, על פוליטיקאי שיזם חקיקה ודיון ציבורי כדי למנוע שמקרים אלה לא יישנו? הרי כאשר תלמיד מרגיש מקופח, כל כותרות העיתונים זועקות מול המורה שסרח. מדוע העיתונות שלנו, שכה אוהבת להשמיץ ולטעון שהמורים אינם עובדים קשה, אינה מקדישה לנושא חמור זה את המקום המגיע לו- עד כאן! בפעם הבאה כשיקרה אירוע דומה (נקווה שלא יסתיים חס ושלום ברצח, ואין אנו חוששים לנקוב במילה הזו) יש להשבית את כל מערכת החינוך - לא בעיר עצמה, לא במחוז עצמו, אלא שביתה כללית ובלתי מוגבלת עד שנקבל תשובות אמיתיות, ולא הבטחות שווא והזדהות, מה עושים כדי לבער את הנגע הנורא הזה שפושה בכל עיר ובכל מוסד ציבורי. אז מדוע תמיד סולחים לאלה שפוגעים ופוצעים? מדוע לא מפעילים יד קשה נגד האלימות? כולנו תקווה שמאמר זה אינו בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. הכותב הוא מורה בתיכון נבון בחולון
ומה עם חוק זכויות המורה?
מערכת היום
מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
