ערב הבכורה של התשדירים היה מאכזב ומתיש. היה אפשר לצפות מהמפלגות ליתר יצירתיות, שנינות, יכולת סאטירית וקורטוב של הומור. קשה להצביע אפילו על תשדיר אחד שהיה מפתיע ומרתק. הליכוד ביתנו נקט גישה ממלכתית, מנה את הישגי הממשלה והציג את הופעותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני שני בתי הקונגרס ובאו"ם במוטו "אסור שירושלים תחולק שוב" ו"ראש ממשלה חזק - ישראל חזקה". בתשדירים של מפלגת העבודה כיכבה שלי יחימוביץ', שסיפרה על הוריה העניים, הציגה את ביתה ודיברה בשבח תבשיליה ("אני מבשלת בכמויות גדולות ומקפיאה"). איש מוותיקי המפלגה לא נראה על המסך. לעומת זאת, הובלטו מנהיגי המחאה יצחק שמולי וסתיו שפיר. ציפי לבני ניצלה את התשדירים כדי "להסתער" על נתניהו ועל ליברמן וליצור אווירה של פחד ואימה ("התקווה תנצח את הפחד"). הבית היהודי הפקיד את הגשת התשדירים בידי ח"כ אורי אורבך ואיילת שקד, שהשתדלו לשדר נימה חיובית ("אנחנו לא נלך על הפחדה"), ולאחר מכן התייצב נפתלי בנט שדיבר אל "אחים ואחיות שלי. אם אתם מרגישים כמוני יש לכם בית" והדגיש ש"הבית היהודי - המפלגה הכי קרבית בכנסת". ש"ס החביאה את מנהיגיה אלי ישי ואריאל אטיאס והשאירה את כל המרחב לאריה דרעי, שדיבר על העניים ועל הקשישים כשברקע הופיע הרב עובדיה יוסף, שדימה את ש"ס למזוזה. ש"ס גם לעגה להליכי הגיור של העולים ממדינות חבר העמים, בהציגה כלה רוסייה המקבלת את תעודת הגיור באמצע טקס כלולותיה. התשדיר של יש עתיד נבלע בים התשדירים האחרים, וניכר כי לפיד לא השקיע מחשבה רבה בתשדירים שלו, שהיו קטע מהופעה פומבית בפני בוחרים. לעומת זאת, קדימה נהנתה מזמן מסך נדיב (לרשותה 28 דקות), שאותו ניצלה כדי לדבר בשבחו של שאול מופז. סיפרו על עלייתו ארצה כילד מאיראן ועל הישגיו בצה"ל, וגייסו את אהוד אולמרט וראשי רשויות רבים שהכריזו "אני תומך במופז ומצביע קדימה", ואת רוני בר-און כסטנדאפיסט ששאל "בינינו, מי באמת צריך להיות בכנסת? חיליק בר מהעבודה או שאול מופז". התשדירים של הרשימות הקיקיוניות היו מאכזבים. רק עופר ליפשיץ מ"ברית עולם" הצליח להעלות אצלי חיוך, כשסיפר שלפני תשע שנים שלח אותו אלוהי ישראל להציל את עם ישראל.
די מתיש, ואיפה השנינות?
גדעון אלון
הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"
