פקודות לא בוחרים

צה"ל הוא גוף שבו קיימת היררכיה ברורה מאוד, ואשר בה כל פרט נענה לפרט שמעליו ללא עוררין. משימת צה"ל מגדירה אותו כ"פועל בכפיפות לרשויות השלטון האזרחי הדמוקרטי, ובכפוף לחוקי המדינה". משימתו של צה"ל אמנם מתבצעת לאור מטרתו, שהיא הגנה על המדינה ואזרחיה, אך בשום מקום לא נכתב כי קיים איסור כלשהו לפנות יישובים יהודיים - בתוך גבולות הקו הירוק או מחוץ להם. צה"ל גם לא אמור לעסוק בסוגיות ערכיות-חברתיות, ועדיין מקיים גופים כגון חיל החינוך, גדנ"ע, יחידת חילוץ ועוד פעילויות שאינן קשורות דווקא לביטחונה הישיר של מדינתנו.

הדיון אודות ייעודו ותפקידו של הצבא הוא במקומו - אך לא כן הדיון על נכונות חייליו לבצע את הוראות מפקדיהם. לחייל אסור לבחור אילו פקודות יבצע ואילו לא - למעט מקרה אחד, כאשר מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, דוגמת פקודה הנוגדת את ערך "טוהר הנשק" הצה"לי.

כל מקרה אחר מחליש את הצבא, מחליש את ההרתעה ומעביר אל הצד השני מסר של מחדל. החשיבות לקיום הסדר והארגון הצבאי היא ראשונה במעלה מעבר לכל מחלוקת פוליטית - קשה וקורעת ככל שתהיה. צבא אשר חייליו בוחלים במרות ובסמכות שהוטלו עליהם, אינו יכול להתקיים ואינו מסוגל להוציא לפועל משימות שהגדיר לו הדרג המדיני שמעליו.

שיקול הדעת אינו נתון במסגרת הצבאית, אשר מוגדרת כגורם מבצע בלבד, ולא כגורם הקובע את משימותיו. אף אחד מאיתנו לא מעוניין במקרה דוגמת מלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936 או בהתמוטטות הצבא הצרפתי במלחמת העולם השנייה, עת סירב לבצע את הנחיות הדרג המדיני.

גם אני לא רוצה לצאת למילואים פעמיים בשנה בשביל לאבטח התנחלויות. לעניות דעתי, אין זה מתפקידו של הצבא לאבטח את אלה שבחרו להתיישב באזורי סיכון. מבחינתי, הם צריכים לממן את אבטחתם. ועדיין, למרות דעותיי הפוליטיות, אין לי ברירה אלא לבצע את המשימה.

עצם העובדה שאני בוחר לעלות על מדים ולהיענות לצו השעה מכניס אותי למערכת מסוימת. הגיוס למערכת הזו מתבצע ללא תנאי וללא הסתייגויות כלשהן. את שיקול הדעת שלי ואת דעתי אפגין במסגרות המתאימות לכך, אך לא אשתמש בתפקידי הצה"לי ככלי לקידום אינטרס פוליטי כלשהו.

הכותב הוא סגן במילואים בגדוד שמשון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו