אין דרך אחרת לתאר מה שנעשה לשופט המחוזי משה דרורי מאשר לינץ' תקשורתי. השופט הואשם כ"הזוי, גזען" ועוד מילים שהדף אינו סובל כלפי שופט בישראל. עיתונאים חברו לפוליטיקאים והציגו פנים מתחסדות של מי שנלחמים בגזענות. על הדרך גילו את גזענותם שלהם. זה הכלל: כל מי שהשתמש בנאצות וחרפות נגד דרורי, חזקה עליו שלא קרא את פסק הדין. יתרה מזו, סביר להניח שרוב המגיבים אפילו לא יודעים כיצד לקרוא את פסק דינו הארוך והמנומק של השופט (זמין באינטרנט). כי מה יעשו צווחנים כאלה עם פסק דין המשתרע על פני יותר מ-300 עמודים ומסתמך על מרחב המקורות היהודי והישראלי - תנ"ך, תלמוד בבלי וירושלמי, רמב"ם, עשרות פוסקים מימי הביניים, הרנסנס, העת החדשה, וכלה בעשרות תקדימים של בית המשפט העליון, כולל הסתמכות על שופטים חשובים כמו אגרנט, לנדוי, מנחם אלון ואהרן ברק- ברור לכל שההתנגדות נובעת ממניעים פוליטיים, בעיקר על רקע מה שנתפס כ"השתלטות הימין" על הוועדה לבחירת שופטים, וכל שאר הנימוקים הם משניים. הטענה מתחזקת לאור העובדה שפסק הדין הזה נשלף רק עם הצבת מועמדותו של דרורי לכהונת שופט בבית המשפט העליון, עשרה חודשים לאחר הינתנו. האומנם השופט דרורי גזען? כמה ימים לאחר פסק הדין המדובר הוגש כתב אישום נגד שני קטינים ערבים שהשתתפו בהתפרעות והשליכו אבנים על שני ג'יפים של מג"ב ועל רכב הפיקוח העירוני. כתב האישום היה חמור, שכן חוץ מ"התפרעות" הוא כלל "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה". הפרקליטות הביאה את דעת בית המשפט העליון, שהרשיעה נערים יהודים שזרקו אבנים, וביקשה שעונש דומה יושת גם על הנערים הערבים. בניגוד לעמדת המדינה, החליט דרורי על "הרשעה ללא הרשעה", קנס נמוך שעל הנערים לשלמו עד שנה כדי שיוכלו לעבוד בחופשות ולממנו. גם כאן הסתמך דרורי על סוגיית החרטה והתשובה והפנה לפסק הדין הקודם ולרמב"ם, אבל הוא הוסיף וציטט מקור דומה מהקוראן. נחום ברנע מביא קטע מראיון עם דרורי ומסיק ממנו ש"דרורי שייך לקבוצה שמבקשת להחדיר לתוך המשפט הישראלי את חוקי ההלכה". הוא ממתיק סוד עם הקוראים ומסביר כי "מטעמי שיווק הם מעדיפים את הביטוי הסטרילי 'המשפט העברי'". מעבר לפחד הקמאי הנחשף כאן מפני עיסוק בחומרי תהום יהודיים, מעבר לאי הדיוק בעצם ההשוואה בין "הלכה" ל"משפט עברי" (המונח הראשון הוא דתי בעוד שהשני הוא תרבותי-לאומי), גם כאן מוצאים המשפטים מהקשרם (הראיון זמין באינטרנט). דרורי מבקר שם את בתי הדין הרבניים, מצדיק את הפיקוח של בג"ץ עליהם, וטוען להבדל בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני: "אתה רואה שבבית המשפט לענייני משפחה השופט עושה מאמץ עוד יותר לקרב את הצדדים, עוד פעם הוא מנסה להגיע לפתרון, ואם הוא לא יכול, אז לשמוע את העד הנוכחי ולשמוע את העד הבא - והכל כדי לגמור את הדברים כמה שאפשר ולהוציא פסק דין. בעוד שבבית הדין הרבני לפעמים מידת ההתלהבות והמסירות היתה נמוכה יותר". כך מדבר מי שמנסה להחדיר את חוקי ההלכה- בפסק הדין המדובר כתב דרורי: "לא בכדי קישרה המתלוננת בין סליחתה שלה, כלפי הנאשם, לבין כך שאלוקים הוא הסולח. ואלה היו דבריה 'אין יותר גדול מאלוהים, גם אלוהים סולח, יכול להיות שכן' (...) ניתן לומר, בלא כל גוזמה, כי המתלוננת בדבריה אלה החייתה מן העבר את דבריו של הקב"ה אל משה, לאחר חטא העגל: ו-י?-אמ-ר ה' ס-ל-ח-ת?-י כ--ד-ב-ר-ך-". האם שופט המשווה בין דבריה של המתלוננת לדברי האלוהים הוא גזען? או שמא עצם הציטוט ממקורות יהודיים הוא שהיה בעוכריו? שכן חזקה עליך שאם אתה מצטט מן המשפט העברי, אתה חשוד בנטייה מסוכנת ימינה.
