ערב חג שבועות, שנת 1981, תקפו מטוסים של חיל האוויר את הכור הגרעיני אוסיראק, שאותו הקים סדאם חוסיין, נשיא עיראק, בסיועה של צרפת בקרבת בגדאד. הכור הושמד ובכך בא הקץ לחלום הגרעין של השליט העיראקי. נכונותו של סדאם להשתמש בנשק כימי במלחמתו באיראן והעובדה שמדובר היה בשליט רצחני וחסר מעצורים, כפי שהוכיחה פלישתו לכוויית בקיץ 1990, מחזקות את ההערכה כי היה עושה שימוש בנשק גרעיני כנגד אויביו, וגם נגד ישראל, אם זה היה מצוי בידיו. ובלא קשר להערכה כזו או אחרת, ברור גם כי השגת נשק גרעיני היתה מעניקה לסדאם חסינות מפני מתקפה אמריקנית, דוגמת זו שהביאה עליו את סופו באביב 2003.
תקיפת הכור לפני 35 שנה עוררה ויכוח מבית, והיו מקרב חוגי האופוזיציה דאז שלא היססו למתוח ביקורת על מנחם בגין על שקיבל את ההחלטה לתקוף בעיראק. אבל כל זה היה כאין וכאפס נוכח גל של ביקורת בינלאומית מצד כלל מדינות העולם, ובהן גם ארה"ב, שאף הטילה אמברגו זמני על משלוחי נשק לישראל. בעולם טענו כלפי ישראל כי בחיסולו של הכור הגרעיני שביקש סדאם להקים בעיראק, היא פגעה בסיכוי לקדם שלום באזור וכי מדובר במעשה אלים וחסר הצדקה, כך לדברי ה"ניו יורק טיימס",
מהבולטים שבעיתונים האמריקניים, הגם שעיתון בעל היסטוריה של ביקורת כמעט אוטומטית כלפי ישראל.
נוכח התגובה הצוננת ואף העוינת שבה התקבלה בעולם התקיפה הישראלית, אפשר לקבוע כי השנים שחלפו חיזקו ואוששו לא רק את צדקתו המוסרית של המהלך הישראלי, אלא גם את ההיגיון המדיני והצבאי שהיה טמון בו. התברר שוב כי נחישותה של ישראל שלא לאפשר לאויבותיה להצטייד בנשק גרעיני מנעה התגרענות של האזור כבר במאה הקודמת, והוכח גם כי הקהילה הבינלאומית היא במקרה הטוב חסרת אונים ורצון לטפל באיומים שנשקפים ליציבות באזור, ובמקרה הרע נותנת לא פעם את ידה להתפתחות של איומים כאלו - כפי שהעיד שיתוף הפעולה של כמה ממדינות העולם עם פרויקט הגרעין של סדאם, וכיום שיתוף הפעולה עם איראן, המבקשת להצליח היכן שסדאם נכשל ולשים ידה על נשק גרעיני.
מעבר לכך, חשוב להדגיש כי בניגוד להערכות שרווחו באותה העת, נמנע סדאם חוסיין מלהגיב על התקיפה הישראלית. לימים טען כי שיגר טילים לעבר ישראל במהלך מלחמת המפרץ כסוג של נקמה מאוחרת, אבל ברור כי היה משגר טילים אלו בכל מקרה, גם אם ישראל לא היתה משמידה את הכור הגרעיני שלו, משום שרצה לערב את ישראל במלחמה ולגייס לצידו את תמיכת העולם הערבי.
התקיפה גם לא הביאה להאצה של מירוץ החימוש והגרעין במזרח התיכון, אלא בלמה אותו למשך קרוב לשני עשורים. ממילא התקיפה לא הגבירה את המתח באזור או הביאה לעימות אזורי כולל.
ההחלטה האיראנית לפתח נשק גרעיני היתה נעוצה לא מעט בשימוש שעשה סדאם חוסיין בתמיכה ערבית ובינלאומית רחבה, בנשק טילי ובעיקר בנשק כימי נגד חייליה ואזרחיה. ואילו מאמציו של מועמר קדאפי בלוב ומאוחר יותר בשאר אסד בסוריה לרכוש נשק גרעיני הושפעו בעיקר מהצלחתה של צפון קוריאה להשיג יכולת הרתעה ואף חסינות למול איום אמריקני אפשרי בזכות הנשק הגרעיני שפיתחה.
אמת, לקחי העבר מלמדים אותנו כי ראוי שנתייחס לכל מהלך צבאי כאל רע הכרחי שאת תוצאותיו יש לבחון בשיקול דעת בשכל ישר. אבל מכאן רב המרחק לשיתוק ולקיפאון ואף לרפיון שאוחזים בקהיליה הבינלאומית בכל פעם שצץ איום דוגמת הכור האטומי שביקש סדאם לבנות לעצמו. איומים כאלו עלינו לבחון בעיניים ישראליות ובהתאם לאינטרסים של ישראל, כפי שעשה מנחם בגין בערב שבועות שנת 1981.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו