ניל ארמסטרונג נכנס להיסטוריה בזכות שבע מילים (באנגלית מדובר ב-12 מילים): "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", שאמר כשדרך לראשונה על הירח, והיה לאדם הראשון שזכה לדרוך על גרם שמיים מחוץ לכדור הארץ. האימרה המדויקת ומלאת ההשראה הזאת מקפלת בתוכה את כל הדברים הטובים שפיתוח טכנולוגי יכול להציע לנו: הישג מזהיר מעבר לכל דמיון, שורה אינסופית של המצאות שאנחנו משתמשים בהן בלי דעת בחיי היומיום, ובמיוחד רגע אחד של התפעמות טהורה, שוברת מחיצות, שמאחדת את האנושות כולה, ללא הבדל גזע, דת או מין. זהו הישג אמריקני, אבל כל העולם הרגיש שותף בו. יש רגעים שבהם אתה יודע שאתה עד לאירוע היסטורי. השאלה הידועה ביותר היא "איפה היית כש(הנשיא) קנדי נרצח", ובפרפראזה הישראלית - "איפה היית כשרבין נרצח". אני זוכר היטב את הרגע שבו הודיעו בקול ישראל, שאפולו 11 נחתה על הירח. הייתי נער צעיר, והיינו בדרך לנופש משפחתי בשורש שבהרי ירושלים, כשהרדיו במכונית בישר על הנחיתה. אני עדיין מרגיש את הצמרמורת. המירוץ לחלל התנהל במלוא עוזו בין ארה"ב לבריה"מ של אז, במסגרת המאבק הבינגושי, והרוסים הובילו בגדול. הם היו הראשונים לשגר חללית (ספוטניק), לשגר בעל חיים (הכלבה לייקה), לשגר קוסמונאוט (יורי גאגרין) ואפילו אישה (ולנטינה טרשקובה). האמריקנים נזקקו בבהילות להישג מוראלי, והנשיא קנדי הבטיח שעד סוף העשור של שנות ה-60 ארה"ב תציב אדם על הירח. ארמסטרונג, כמפקד האפולו 11, היה השליח שזכה למלא את ההבטחה, ממש לקראת סופו של העשור. הוא היה טייס קרב צנוע ומסוגר, שמעולם לא השתמש בהישג המזהיר שלו היה שותף למינוף עצמי, כלכלי או פוליטי. לעומת זאת שימשה דמותו מופת לדורות של צעירים - אמריקנים ואחרים, שנשאו עיניהם לכוכבים וחלמו להגיע אליהם. מאז, זה 43 שנים, ארה"ב נטלה את הבכורה בחלל ולא שמטה אותה, והיא היחידה שהציבה אדם על הירח. ועכשיו הקיוריוסיטי תרה את המאדים. גם בזכות ניל ארמסטרונג.
