אין עוד מדינות כישראל וכרוסיה, שמלחמת העולם השנייה כה צרובה בהוויה הקולקטיבית העכשווית שלהן. דורות של צברים ישראלים קראו את "הגווארדיה הצעירה" כאילו היה ספר הפלמ"ח ושרו בעברית "ווניה קח אותי למלחמה/ אתה תהיה שם קומיסר אדום/ ואני אהיה אחות רחמנייה". זה הקשר שלא התרופף ביניהן אפילו כאשר בריה"מ לשעבר שקעה בטומאה האנטישמית של "פרשת הרופאים" וסייעה לתוקפנות הערבית במימדים אשר איימו על קיומה של ישראל. ממילא אזכור חלקו של הצבא האדום בשחרור שארית הפליטה של העם היהודי עומד ביסוד כל צעד הבא להתניע מחדש כל הידברות ושיתוף פעולה ומחווה רוסית כלפי ישראל. לכאורה נטוע ליד קריית ענבים יער הצבא האדום, שנועד להנציח את מה שברוסית קרוי "המלחמה הפטריוטית הגדולה", אבל משרצה ולדימיר פוטין להידבר עם ישראל פעם נוספת, נוצקה האנדרטה בנתניה שהיתה לנקודת פתיחה מסורתית ויעילה במסעו. יותר מכל, הביקור הזה חשוב מפני שהוא מתקיים. בשנים שבהן מנסה ציר ערבי-שמאלני-ואנטישמי לדחוק את ישראל לפינת ענן הדה-לגיטימציה, שקול כל ביקור כזה כנגד עשרות אמנים רעי לב המסרבים להגיע לארץ. אם ביקור כזה הוא דבר של מה בכך - מדוע טרם זכתה ישראל לפרוס בלוד שטיח אדום לרגליו של הנשיא ברק אובאמה- יוקרת הביקור מתעצמת מפני שישראל היא המדינה הרביעית שבה מבקר פוטין מאז שב לכהן כנשיא. ישראל המוכפשת מוצאת עצמה ברביעייה אחת עם סין, גרמניה וצרפת, לזעמם של חוגים קומוניסטיים ואנטישמיים בארצו, ובמדינות ערב שממלאות תפקיד מרכזי במדיניות הרוסית. המסע המזורז של פוטין נועד, כמובן, גם למטרות תכליתיות. סביר להניח כי יש לו עניין בתעשיות הביטחוניות של ישראל. מצד אחר שמעון פרס ובנימין נתניהו הציגו בפניו את אכזבתם מעמדת ארצו בסוגיית גירעונה של איראן ומתמיכתו בבשאר אסד. עמדת רוסיה בעניין איראן שונה באורח קוטבי מזו של ישראל. אך יש גוונים. רוסיה היתה רוצה כי העשרת האורניום האיראני תיעשה על ידיה ולא בחסות ממשלת האייתוללות, וזה לא מספיק טוב, אבל טוב מהמצב הקיים. יתרה מכך, זו נקודה משיקה המאפשרת לישראל ולרוסיה למצוא עצמן תובעות במשותף מטהרן להניח לפקחי האו"ם להיכנס למתקני הגרעין הסודיים. ישראל גם מאוכזבת מתמיכת פוטין במשטרו של אסד. מכאן ועד הקריאה הילדותית של מרצ להחרים את הנשיא הרוסי בגלל הטבח בסוריה המרחק רב. לא ברור מה טעם מצא פוטין להקדים את הביקור בישראל. אולי זה איתות מהמרכז היהודי הגדול בעולם למרכז היהודי הגדול בגולה, שיש לו השפעה בבית הלבן, שעימו מצוי פוטין בהתמודדות מתמדת. הנשיא הרוסי אינו בעל ברית, אבל גם לא אויב, ותמיד הוא אורח רצוי. גם בגלל "הגווארדיה הצעירה", אבל לא רק בעטייה.
