מאיר דגן ויובל דיסקין נדמים בעיניי לפרקליטים שהיו חברים בצוות התביעה, אבל פרשו בעיצומו של ההליך המשפטי וחושפים ברבים את קלפי המיקוח ושיקול הדעת של עמיתיהם. דגן, שאינו בקיא בהלכות הדמוקרטיה, מגן על מעשיו במנטרה בלתי רלוונטית כי לא יסתמו את פיו וכי מגיע לו ליהנות מחופש הדיבור. זה פשטני מדי. הוא אינו מבין כי הזכות הזאת עומדת לעורכי דין שלא השתתפו מלכתחילה בצוות. הנזק בפרסומים כאלה רב. אמש חשף אהוד יערי בערוץ 2 מידע על מחלוקת שדלפה לאתר אינטרנט, שלפיה מתנהל ויכוח נוקב בצמרת האיראנית, ובינה לבין חיזבאללה, אם לפתוח במלחמת מנע נגד ישראל. החשיפה הזיקה מאוד לאייתוללות בטהרן והביכה אותם. מה שעשו דגן ודיסקין עולה על כך עשרות מונים. רק שהנזק נגרם מצידו הישראלי של המתרס. לאחר השערורייה שבה החל דגן בינואר 2011 במשרדי המוסד בתל אביב והמשיך במקומות אחרים, סברתי כי נרגע. אמנם עמד על זכותו לפטפט את עצמו לדעת, אבל בפועל לא יעשה בה שימוש. לא כן, במין מהלך מרתק מבחינה פסיכולוגית, כאילו הוא עושה לישראל "דווקא" ו"לא תגידו לי" ו"לא שואל אתכם" - בחר דגן להתעלם ממה ששמע מפי יריבים וידידים, ולהמשיך בעיסוקו. כוחה של גחמה. אתמול נתן את חתימתו למאמר ב"וול-סטריט ג'ורנל" שנכתב גם על ידי אנשי מודיעין אחרים, ובו עלתה הטענה כי הידוק הסנקציות על איראן והגבלת חופש התנועה של אוניותיה ייתרו את הצורך בתקיפה צבאית של אתרי הגרעין באיראן. לו יהי. רצוי ומומלץ, אבל מי שעוסק בנימה כפייתית בפטפטת כזאת מחליש את הסיכוי שהדברים אכן יתרחשו. יש היגיון בטענה זאת. הוא מונח ביסוד ה"פוקר" המדיני שמנהלים בנימין נתניהו ואהוד ברק ודן מרידור ודני אילון המשוטטים בעניין זה ברחבי העולם. אך הצלחתו מותנית בכך שהאיום הצבאי יהיה אמין. כשראש המוסד עושה ככל יכולתו למוסס אותו - הוא מחליש את המתווה שעליו הוא ושותפיו למאמר ממליצים. כפי שסיפר השבוע יהודי אמריקני בכיר, שציטט שיחה עם ברק אובאמה התוהה מדוע נדחף לאיום כה כבד על איראן אם דגן ודיסקין מצהירים כי לא כצעקתה. הרי הם מאותתים שניתן לחיות בצל הגרעין האיראני. אין ברירה אלא לפנות לרצונו הטוב של דגן; לבקש ממנו - חרף הצהרותיו הבוטות - למחול על דעתו מפני דעת אחרים. יש לו אליבי. אם חלילה תהיה תקיפה ישראלית שלא תעלה יפה, הוא ייזכר כנביא הזעם; ואם תתרחש ותצליח - ממילא לא יניף את דגלו; ואם לא תתקיים כלל - רק ההיסטוריה תחרוץ בעתיד הרחוק עם מי היה הצדק. מה גם שיש סיכוי שאם דגן יפרוש לחפש נפט או זהב בנגב, תתממש האופציה של בלימת הגרעין האיראני בלי לשגר אפילו טיל אחד.
