למה הלכתם כצאן לטבח? זו השאלה שהופנתה לניצולי השואה בשנותיה הראשונות של המדינה. ניצחון ישראל במלחמת העצמאות העצים את תחושת העליונות של בני הארץ על יהודי הגולה, ואת אי היכולת להבין את ההבדל בין מאבקו של עם היושב ונלחם על אדמתו, במולדתו, לבין חוסר האונים של השעבוד בגולה. בני הארץ העלו על נס את מורדי הגטאות, לא רק כמושאי הערצה בשל מעשיהם, אלא גם כהוכחה שאפשר היה לנהוג אחרת. עובדה, היו מי שמרדו ונלחמו. אם הם יכלו, מדוע אחרים לא יכלו- מי שלא היו שותפים לביקורת הזאת היו מורדי הגטאות עצמם; אלה מהם שניצלו ועלו לארץ. הפרטיזן והמשורר אבא קובנר, ממנהיגי המחתרת היהודית בגטו וילנה, נלחם כל ימיו נגד ההתרסה כלפי הניצולים. קובנר יצא חוצץ נגד ההבחנה הרווחת בין המורדים לבין כלל הציבור. בעדותו במשפט אייכמן אמר: "פה מרחפת בחלל השאלה: כיצד לא התקוממו-... אני כיהודי לוחם מתקומם בכל מאודי לשאלה הזו, אם יש בה נימת הקטרוג". קובנר מימיו לא גינה ולא האשים את מי שלא לחם. בהקדמה למגילת העדות שערך הוא קרא להם "החפים מפשע ונקיים מבושה". בכנס הפלמ"ח במודיעין ב-1945 הוא אמר בנאומו: "זכר פסיביות של מיליוני טבוחינו אל יהיה לנו לחרפה" (הציטוטים מתוך הביוגרפיה של קובנר "מעבר לגשמי" מאת דינה פורת). * * * דבריו של אבא קובנר חשובים כל כך, כיוון שהוא הראשון ששילב בין הביטוי מישעיהו "כשה לטבח יובל" לצירוף מתהלים "כצאן טבחה" וחיבר בינם לבין השואה. לפני 70 שנה בדיוק, ב-1 בינואר 1942, כתב ופירסם אבא קובנר בן ה-23, מנהיג תנועת השומר הצעיר וממנהיגי המחתרת בווילנה, את כרוז המרד, שבו לראשונה הכריז את מה שהיה בלתי נתפס - מטרת הגרמנים היא להשמיד את העם היהודי, והם החלו לבצע את המזימה. הכרוז נועד לזעזע את היהודים ולקרוא להם למרד. "אל נלך כצאן לטבח", היתה כותרת הכרוז. הכרוז לא היה מיועד רק לנוער, אלא לקהילה כולה. לא היתה בו כל התרסה כלפיה. מאוחר יותר כאב את השימוש בביטוי הזה כביקורת על הנספים. בדיון על המחתרת היהודית שנערך ב-1982 ביד ושם, אמר קובנר: "אם שהבריחה כיכר לחם לבנה - מי יודע אם אינה גיבורה יותר ממי שירה ברובה-" * * * המסר הזה היה חריג באווירה הציבורית של שנות ה-50 וה-60. העובדה שהדברים נאמרו מפי אחד ממנהיגי המחתרת היתה בעלת חשיבות רבה. היום הגישה הזאת מקובלת כמעט על הכל, וטוב שכך. מצד אחר, דומה שמקומם של המורדים, שעשו את הבלתי נתפס בגבורה שאין דומה לה בתולדות האנושות, הולך ונדחק לשוליים בשנים האחרונות. מלאות 70 שנה לכרוז המרד היא הזדמנות לשוב ולהצדיע לגבורת המורדים. בימים אלה עומד לצאת לאור הכרך השישי והאחרון של "כל שירי אבא קובנר". הכרך נקרא "מן העיזבון" ובו קטעים נשכחים רבים שנמצאו בחבית בחצר ביתו של קובנר בקיבוץ עין החורש. אחד השירים בספר נקרא "מיהו יהודי". הנה כמה שורות שחשוב להכיר: יהודי הוא מי שרוצה להיות יהודי / ומי שהוא יהודי בעל כרחו // יהודי הוא מי שמאמין באמונה שלמה / ויהודי הוא שמחזיק באמונה שסועה // יהודי הוא מי שמניח טלית ותפילין / ויהודי הוא מי שזרק טלית ותפילין // יהודי הוא מי שקשה לו להיות יהודי / ומי שמתקשה להיות דבר אחר // יהודי הוא רמאי / שהצליח להונות את עצמו // יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה / ויהודי הוא מי שאינו יודע היכן קבר אמו // יהודי הוא מי שהתיר עצמו מכבלים / ויהודי הוא מי שאסר עצמו בכבלים".
