אדמה, או בשמה הקודם והמוכר יותר לציבור הישראלי: מכתשים־אגן, היתה חברת תעשייה עם עבר עשיר ומפואר בארץ. היא יצרנית של מוצרי אגרוכימיה, שבשמם הפחות מכובס פשוט נקראים מוצרי הדברה. אדמה היתה אמורה להיות העגלה, גם אם הרעועה, שתוציא את אלשטיין ובן משה, בעלי הבית החדשים באי.די.בי, מהבוץ.
אבל כעת נראה שהירושה מעידן נוחי דנקנר פשוט מסובכת עמוק מדי בבוץ. אם הפרדות של וול־סטריט ימשכו את העגלה חזק מדי, היא תתפרק ולא יישאר כלום.
כעת מתברר שעיסקת המכירה של אדמה לכמצ'יינה הסינית היתה עוד תעלול פיננסי סופר־מורכב, שעולה לכולם ביוקר.
שוב מתגלה גם שהסינים "לא פראיירים", לידיעת העובדים של תנובה. הסינים תיכננו להעמיס על אדמה רכישה של חברות פרטיות שלהם בסכומים של מאות מיליוני דולרים.
האמריקנים פחות אהבו את הסיפור הזה, וכשמקבלים פרפרים בבטן, התוצאות בשטח לא מאחרות לבוא.
אבל יש משהו חשוב ללמוד מכל הכשלים הפיננסיים האלה, מהעסקאות הממונפות והסיבוביות שמנסות לחסל את מינופי החובות מעידן דנקנר, והכלל הוא פשוט והוא אומר שמינופים זה אסון. כי לטפס על המנוף זה קל, לרדת ממנו, כשמתחילה הסערה, זה לא תמיד פשוט.
חברות יצרניות, שנוטלות חוב במידה לצורכיהן השוטפים, הן אלה ששומרות על עצמן בצורה הכי סבירה.
אמנם השווקים יכולים לבגוד בהן, תלוי בתחום עיסוקן, אבל כשהפיננסיירים מתחילים לשחק עם המאזנים שלהם, בניתוק גמור מהעסק המהותי שלהם, זה מתכון לצרות ולסיבוכים.
אלשטיין ובן משה הצהירו לאחרונה שהם נכנסו לסיפור של אי.די.בי לתקופה ארוכה. אי אפשר להגיד שלא ידעו למה הם נכנסים.
אבל כעת ברור שמבחן הסבלנות שלהם עד ליום שבו יראו פירות בצורה של רווחים מהשקעתם רק ילך ויתארך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
