הביאס קורפוס (הביאו את הגופה)

"המהפכה בלוב לא תושלם עד שלא נלכוד את קדאפי", צוטט אתמול לוחם מכוחות המורדים. עולם שלם ממתין לראות היכן מסתתר השליט המודח. הביאס קורפוס ("הביאו את הגופה") מבקשים המורדים, וגם העולם מבקש. כי הרי מלחמות נגד דיקטטורים או מנהיגי ארגוני טרור אפלים לא באמת נגמרות עד שלא נלכד ראש הנחש. פעם זה סדאם חוסיין בעיראק, ופעם זה בן לאדן באפגניסטן או בפקיסטן. היום זה קדאפי בלוב.

במחשבה שנייה, שתי הדוגמאות האלה באות להוכיח שלכידת המנהיג לא באמת פותרת את הבעיה. לוב שאחרי קדאפי, לפחות בטווח הקצר, הולכת להיות מקום מאוד לא נעים. מאוד אלים אפילו. דומה כי אין דין ואין דיין בבירה הלובית. עד שתגיע הדמוקרטיה המיוחלת, אם בכלל, ייאלצו התושבים לחזות בחיסולי חשבונות ממש מתחת לביתם. צילומי הגופות הכפותות של חיילי קדאפי לא מוסיפים כבוד ללוחמי החופש. לעומת זאת, צילומי הגופות של המורדים שהוצאו להורג על ידי נאמני קדאפי לא מחזירים לקדאפי את הכבוד שאף פעם לא היה לו.

"ניו יורק טיימס" ו"לה מונד", שני עיתונים חשובים שלא נחשדים בחוסר אהדה לרחוב הערבי ולחירות האזרח, תהו אתמול מה יעלה בגורלו של "אביב העמים הערבי", בעיקר לנוכח המצב המאוד מדאיג היום בלוב. חוסר ודאות שורר במצרים, בתוניסיה, בתימן וכמובן בלוב. הליגה הערבית כבר איבדה לפני כמה שנים מדינה אחת בשם סומליה, שפשוט התפרקה לה. יש להניח כי המערב יעניק למועצה הזמנית הלובית כל סיוע כדי שיצואנית הנפט החשובה תשתקם.

לא פשוט לעקוב אחר החדשות מלוב. אמינות אינה הצד החזק, לא של קדאפי וגם לא של המורדים. קדאפי מספר לנו ממקום המסתור שלו שהוא עוד רגע מתגבר על המורדים, בזמן שאלה חובשים את הכובעים מקושטי הזהב שלו ומתרחצים בבריכה הפרטית שלו.

מנגד, המורדים מספרים לנו פעם שהם מחזיקים בסייף אל-איסלאם ופעם שהם צרים על הבית שבו מסתתר מועמר קדאפי. בשני המקרים זה יתברר כלא נכון, בדיוק כמו הסיפורים על שכירי חרב מאפריקה וכדורי הוויאגרה שקדאפי מחלק לחייליו כדי שיאנסו.

"איפה קדאפי-", שואל העולם לא כדי לגמור את המהפכה אלא כדי להתחיל אותה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו