אפשר לפטור את האירוע אתמול בגבול ישראל־מצרים כעיסקת סמים שהסתבכה. ואפשר, וגם צריך, לראות אותו אחרת: כתזכורת לקשר ההדוק שבין פלילים לטרור ולתשתיות המסוכנות שמלבלבות בסיני, ולמרבה הצער גם בישראל.
עדות לכך אפשר למצוא במורכבות האירוע. כבר הרבה שנים שסוחרי הסמים בגבול המערבי מגיעים לכל הברחה כשהם מצוידים ברכבי שטח מתקדמים ובאמצעי לחימה. ובכל זאת, קשה לזכור אירוע שבו היתה ההברחה כל כך אלימה ומאורגנת: האש שנפתחה לעבר הכוח שהובילה מפקדת הפלוגה בקרקל היתה מתוזמנת, משלושה כיוונים, וכללה שימוש בשלל אמצעי לחימה, לרבות טיל נ"ט. לא פלא, לכן, שבצה"ל היו משוכנעים במשך שעות שהיה מדובר בפיגוע, ורק לאחר שהכוחות המצריים איתרו את הסמים בשטחם נקבע כי זאת היתה הברחה שסוכלה.
גם קבלת האחריות על ידי אנסאר בית אל־מקדס - הסניף המקומי של הג'יהאד העולמי - סייעה בהטעיה (הלא מכוונת, כנראה), אבל במבחן התוצאה זה לא משנה; כשמנגד עומד כוח לוחם וחמוש - ודאי כשהוא פותח באש כדי להרוג - מדובר באויב לכל דבר, שצריך לחסלו. ממילא הפער בסיני בין סוחרי סמים, מבריחי נשק ומחבלים הוא מזערי, ולעיתים כלל לא קיים. פעמים רבות כל העוסקים במלאכה באים מאותם שבטים בדואיים, שאוחזים בכוח הזרוע והכסף בחלקים גדולים מסיני.
כאב הראש הזה רובץ בראש ובראשונה לפתחה של מצרים, שאמנם עושה בשנה האחרונה מאמץ צבאי (מודיעיני ואופרטיבי) משמעותי למיגור הטרור בחצי האי, אבל רחוקה עדיין מרחק רב מניצחון. חלק מהמאמץ הזה מתבצע מתוך שיתוף פעולה עם ישראל, שנובע מאחדות אינטרסים ומראייה זהה של המציאות - בעיקר בכל הקשור לשלטון חמאס בעזה ולאיום מתאי הטרור הקיצוניים בסיני.
אבל מי שחושב שהבעיה נמצאת רק בצד המצרי, טועה ומטעה. לכל משלוח סמים כזה יש כתובת בצד הישראלי, ולעיתים קרובות זאת אותה הכתובת שאחראית לגניבות הפלדה בבסיס צאלים, לגניבות רכב בבאר שבע ולשוד מכוניות בכבישי הדרום. הרשויות מכירות את רוב הנוגעים בדבר ומתקשות לפעול. הן יתעוררו רק כשיגיע הפיגוע מהצד הישראלי של הגדר, כי כמו שהוכח אתמול - הקשר בין טרור לפלילים הדוק ובעל פוטנציאל קטלני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו