אם צריך לסכם ולאפיין במשפט אחד את הסכם העבודה החדש המתגבש בין הרופאים למעסיקים, אז מדובר בהסכם שהוא טוב מאוד לציבור הישראלי ואשר מקדם במידה משמעותית את מערכת הרפואה הציבורית בישראל. ואם אשתמש במונחים השגורים מהשבועות האחרונים - ההסכם, במידה רבה, מיישם בפועל את הדרישה הכה מוצדקת ל"צדק חברתי" באחת המערכות הציבוריות-חברתיות החשובות ביותר של המדינה, קרי: מערכת הבריאות, שאמורה לספק טיפול רפואי באיכות ובזמן סבירים לכל תושבי הארץ. תוספות השכר המשמעותיות מאוד (ביחד עם מענקים כספיים), אשר יינתנו על פי הסכם השכר החדש לרופאים בנגב ובגליל, עשויות למשוך רופאים לאזורים אלה, שמשוועים לעוד רופאים בכירים, מנוסים ואיכותיים. תוספת זו (שתגיע בחלק מהמקצועות לתוספת שכר מדהימה של עד 80 אחוזים) עשויה להביא סוף סוף לשיפור איכות וזמינות שירותי הרפואה בפריפריה, שסובלת זה שנים מקיפוח בתחום זה. גם תוספת של 1,000 תקנים חדשים להעסקת רופאים בבתי החולים עשויה לשפר את הטיפול הרפואי בבתי החולים בארץ (אם תופעל נכון ותבוקר כהלכה על ידי משרד הבריאות). הגבלת מספר התורנויות של הרופאים המתמחים וקיצור משך התורנות של המתמחים בחלק מהמקצועות ל-20 שעות, עשויים להביא לשיפור משמעותי באיכות הטיפול הרפואי בבתי החולים (ולשפר את איכות החיים של הרופאים). הנהגת שעון הנוכחות עשויה לצמצם את התופעה של הרופאים הבכירים שעוזבים את בתי החולים באמצע יום העבודה, ומצד שני היא אמורה לתגמל בתוספת שכר את הרופאים שנמצאים שעות נוספות רבות בעבודתם הציבורית. בתחום הרפואה במרפאות קופות החולים כולל ההסכם שיפורים משמעותיים, ובראשם הקצאת זמן ארוך יותר (12 דקות) לכל מטופל, וגם זה הישג גדול לרפואה הציבורית ולצדק החברתי בישראל. הסכם השכר לא נועד ולא יכול היה להחליף רפורמות משמעותיות שנדרשות במערכת הבריאות הישראלית, אבל הוא מקדם את מערכת הבריאות הציבורית בישראל בכמה צעדים משמעותיים מאוד.
