אחד העקרונות ההומניטריים החשובים ביותר בדיני הלוחמה הוא עקרון ההבחנה, המעוגן באמנות האג מתחילת המאה ה-20 והורחב מחדש באמנות ג'נבה מ-1949 ובפרוטוקולים של 1977. על פי עיקרון זה מוטלת חובה על כוחות לוחמים להבחין בין יעדים צבאיים לבין יעדים אזרחיים (וכן גם בין לוחמים לאזרחים), ולכן לפעול רק נגד יעדים צבאיים. עיקרון זה עמד גם במרכז הביקורת על ישראל בדו"ח הוועדה בראשותו של השופט הדרום-אפריקני ריצ'רד גולדסטון על מבצע עופרת יצוקה. הכשל והמחדל החמור של דיפלומטים ומשפטנים בינלאומיים נעוץ בעובדה שרבים מהם מתעלמים לחלוטין מההתייחסות הברורה של דיני הלחימה גם כלפי הצד המותקף שעליו חלים אותם עקרונות של הבחנה. בניגוד לטענות הנשמעות לעיתים בישראל ובמערב, אין כמעט בעיה להילחם בנחישות וביעילות בטרור ה"בלתי מדינתי" במסגרת הכלים המשפטיים הקיימים. מה שעושה כיום ארגון חיזבאללה בדרום לבנון באגירת נשק ורקטות אשר, על פי ניסיון העבר, ישוגרו מלב הכפרים האזרחיים, הוא על פי כל קנה מידה הפרה שיטתית של דיני הלחימה ובגדר פשעי מלחמה. כפי שהוכח בעבר ומעל לכל ספק לא רק שאין חיזבאללה מתחשב בעקרון ההבחנה אלא הוא מגדיר את האוכלוסייה האזרחית (כולל ערביי ישראל) כיעד אסטרטגי להרג וחורבן. חיזבאללה גם אינו יכול להתגדר בשיבוש אחר של עקרונות המשפט הבינלאומי שהופעל כנגד ישראל והוא הטענה כי אינו מייצג מדינה בהיותו "שחקן בלתי מדינתי". בשם עיקרון זה דחה בית הדין הבינלאומי את זכות ההגנה העצמית של ישראל בהקמת גדר נגד מחבלים ומתאבדים ולפי פרשנות תעתועים דומה, טענו כמה משפטנים כי אין לישראל זכות לעצור משטים לעזה בהיותם יוזמות של ארגוני "זכויות אדם" בלתי ממשלתיים. זו פרשנות מעוותת של סעיף 51 למגילת האו"ם, שאינו עושה כל הבחנה בין מדינה לגורם בלתי מדינתי בזכות להגנה עצמית. האיום על מדינת ישראל מתוך כמאה ושישים כפרים בדרום לבנון, מעניק לה את הלגיטימיות המשפטית והמוסרית לכל סוג של פעילות צבאית. לא רק שחיזבאללה שמט את זכותו להסתתר מאחורי עקרון ההבחנה - גם אין לו, על פי המשפט הבינלאומי, יכולת להגביל את התגובה הישראלית על פי עקרון המידתיות שגם הוא השתבש בפרשנות הפוסט-מודרנית מכיוון שאינו יכול להגביל מאמץ צבאי כנגד אויב להשגת מטרות הלחימה. ישראל נמצאת במתקפה חסרת תקדים של המשפט הבינלאומי בין דו"ח גולדסטון א' לב' ובין ועדות חקירה שונות. מדיניות ההגנה העצמית של ישראל נזקקה בעבר למכות מקדימות שנועדו לחפות על חוסר האיזון מול האויב נוכח איומים קיומיים. כיום, בקרב על הלגיטימציה והפרשנות של המשפט הבינלאומי, נזקקת ישראל למכת מנע משפטית שתתריע עד כמה עוותו וסולפו דיני הלחימה ועד כמה איבד המשפט ההומניטרי הבינלאומי את מעמדו המוסרי.
