בירושלים מספרים על סוחר שביקש לבנו את המלמד הטוב בעיר. סיפרו לו על רב ידוע ולו שוט ארוך, שכל תלמידיו יראים ממנו מאוד. שמח הסוחר והלך אל הרב, ואכן, מאחורי כיסאו היה תלוי לתפארת שוט מטיל אימה. "סלח לי כבוד הרב, שמתי לב שאבק רב דבק בשוט", אמר האב, והרב השיב: "אכן השוט מטיל אימה, אך ביום שבו איאלץ להשתמש בו אבין כי אינני יכול להיות יותר איש חינוך". בסיפור נזכרתי עת נודע לי על עיסקת הטיעון שנחתמה בין הסגנית לתלמידה. את מקום השוט תופסת במקרה זה אימת הקנס הכלכלי. צר לי על כי הגענו למצב שבו נאלץ איש חינוך להזדקק לבית המשפט כדי לומר את מה שכל מורה לומד על בשרו כל יום מחדש - כבודו של המורה נעלם מזמן. אולם צר לי גם על אותה תלמידה שלא הפנימה את המסר כי אשמתה אינה בשאלה אם הותקפה, אלא בכך שהעזה לנהוג בגסות כלפי המורה שממנו דרשה לשנות את ציונה. אני מניח שקוראים רבים תמהים מי האשם במצב והאם בעקבות מקרה זה יפסיקו התלמידים להתנהג בגסות כלפי המורים. אני פסימי. אולי אם יסייעו מוסדות הממשלה למורים לקנות מחדש את אמונם ויראתם של התלמידים יוכלו המורים להמשיך בחינוך הדור באהבה, ואז ניתן יהיה להשאיר את השוט על הקיר, שיעלה אבק.
כבוד המורה נעלם מזמן
מערכת היום
מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
