לא תשוב ריקם

"... מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר, וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם". אכן, חרבו לא תשוב ריקם וקשתו לא תיסוג לאחור. באמצע הקינה, בעיצומן של מילות הצער, שיבץ דוד את רוח הקרב. צר לי עליך אחי יהונתן, אבל היית לוחם גדול; כי שם נגעל מגן גיבורים, מגן שאול – אבל חרבך, מלכי, לא שבה ריקם. אני אוהב את דמותו של שאול, צנוע וגיבור, רדוף רוחות וסוער, שלמרות קשיי ההנהגה, ידע להקים יש מאין ממלכה שבבוא היום תשמש את דוד.

שאול יודע שגורלו נגזר, כך מנבא לו שמואל שעלה מן האוב: "ומחר, אתה ובניך עמי". אבל הוא לא נסוג, וחלילה אינו מפקיר את חייליו, אלא יוצא לקרב עטור בסימני המלכות. המלחמה בעמק קשה, ואנשי ישראל נסוגים אל ההר בתקווה שרכבי הברזל הכבדים של הפלשתים לא יעמדו בעומס. לשווא. רבים הנופלים, רבים הנמלטים, שלושת בני שאול – יהונתן, אבינדב ומלכישוע – נהרגים, ואילו מלך ישראל נלכד במארב קשתים ונפצע אנושות.

שאול חושש מהריגתו הישירה בידי הפלשתים ומן המשמעויות המדיניות מרחיקות הלכת של מעשה כזה. הוא פוקד על נושא כליו "שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי". אבל הפקודה הנוראה גדולה על המשרת הנאמן. הוא מסרב. "וַייקח שאול את החרב וַייפול עליה". הפלשתים לא יתגאו בכך שהרגו את מלך ישראל. גלבוע לבש אמנם תבוסה, אבל המופת ששימש מלך ישראל ברגעיו האחרונים סיפק השראה לדורות של לוחמי חרות ישראל.

וכך אומרת האם לבנה המבשר על תבוסת ישראל בגלבוע, המספר לה "יוֹם קְרָב וְעַרְבּוֹ, - / אֵיךְ הַמֶּלֶךְ נָפַל עַל חַרְבּוֹ" - - "אָז אַָמְרָה לוֹ לַנַּעַר: דַּם / אֶת רַגְלֵי אִמָּהוֹת יְכַס / אֲבָל שֶׁבַע יָקוּם הָעָם, אִם עֲלֵי אַדְמָתוֹ יוּבַס. // אֶת הַמֶּלֶךְ פָּקַד הַדִּין, / אַךְ יוֹרֵשׁ לוֹ יָקוּם עַד עֵת, / כִּי עֲלֵי אַדְמָתוֹ הִשְׁעִין / אֶת חַרְבּוֹ שֶׁעָלֶיהָ מֵת. // כֹּה דִּבְּרָה וְקוֹלָהּ הִרְעִיד. / וַיְהִי כֵן. וַיִּשְׁמַע דָּוִד" (נ' אלתרמן, "הנה תמו יום קרב וערבו").

אלתרמן היטיב לקרוא את המהלך המקראי: התבוסה אירעה בקרב אחד, לא במערכה כולה, משום שחיילינו נפלו על אדמת בריתם, ולא בגלוּת בצבאות זרים. משום כך, תקוות ישראל לא אבדה; בטרם נפל שאול, החלה להתרקם מלכות דוד. לא לחנם שיבץ המשורר הלאומי את השיר הזה בקובץ שירי "עיר היונה", שם העלה על הכתב את פרקי גבורת ישראל במלחמת השחרור. ביום הזה אני גאה להיות ישראלי.

אני מלא הכרת תודה על הזכות שנפלה בחלקי לחיות בתקופה כזאת בתולדות עמנו. יהי זכרם של לוחמי ישראל שבכל הדורות נצור בלבנו לעד.