בשיאה, כשכל צעד שעשה המועדון הקטלאני נארז באידיאולוגיה צרופה, החליטה ברצלונה לוותר על יאיא טורה. שחקן הבית סרחיו בוסקטס סומן כמי שיכול למלא את תפקידו, וכמו כל החלטה שאתה מקבל כשצ'אבי ואינייסטה בשיאם, היא נראתה עוד צעד גאוני של המועדון הקטלאני. טורה הורד מרכבת התהילה ויצא לדרכים. אבל באיזושהי נקודה בעונה שעברה, אולי במהלך ההופעות הלא זוהרות מול פאריס סן ז'רמן, ולבטח כשהקישור הקטלאני נגרס על ידי הקישור האגרסיבי של באיירן מינכן בדרך להשפלה היסטורית, לא היה אפשר שלא לתהות על התרומה של טורה בסיטואציה כזו.
בצד יכולותיו הפיזיות, במיטבו בשנים האחרונות, טורה הוא "הסקולס הכחול" של העיר מנצ'סטר. שחקן שהוא בעצמו שיטת משחק. שבעצם נוכחותו על המגרש נותן לקבוצתו ארגון, צורה ומטרה. היום טורה יפגוש את הקישור של ברצלונה, הדומיננטי פחות מבעבר. הקשר מחוף השנהב לא מסתיר את התסכול שלו מתקופתו בברצלונה. בראיון למגזין הרשמי של ליגת האלופות אמר שבתקופתו בברצלונה הוגבל לתפקיד קשר הורס או מארגן, בעוד בסיטי ניתן לו החופש שלא קיבל בבארסה.
אבל תחושת הרצון להכרה, אולי משהו שהוא קצת פחות מרגשות קיפוח, אמורה להיות הדלק גם לשורה של שחקני סיטי אחרים. במונדיאל וביורו האחרונים נבחרה נבחרת ספרד על פי העיקרון "אם אתה בהרכב ברצלונה תמיד או לפעמים, סביר שתשחק". אפילו אם המשמעות מבחינת המאמן הלאומי ויסנטה דל בוסקה היתה הרכבי 0-6-4 מוזרים. דויד סילבה, חסוס נבאס, אלברו נגרדו ואולי אפילו חאבי גרסיה כולם בני 28-27, והמונדיאל בברזיל הוא האחרון עבורם.
הליגות והצ'מפיונס
אליפות אירופה לקבוצות היא כבר מזמן האליפות המאוחדת של אנגליה־ספרד־גרמניה, ואוליגרכים שפועלים בצרפת מאוד רוצים להצטרף אליה. גרמניה היא פארסה תחרותית. ליגה שבה האלופה קנתה את כוכב סגניתה (מריו גצה) כדי לפתוח איתו בדיוק במחצית ממשחקיה. היא חזרה על התרגיל המקצועי־מורלי - החתמת השחקן מרכזי של דורטמונד תוך כדי העונה - שנה שנייה ברציפות עם רוברט לבנדובסקי. באיירן צוברת 2.8 נקודות ליגה למשחק. זאת לא ליגה, זה מחנה אימון.
בספרד, ליגה שספגה הרבה ביקורת מוצדקת, הממשלה כבר פועלת להגבלת הכוח הכלכלי של הדואופול, ובמקביל גם אתלטיקו מדריד פתחה פער כלכלי ניכר על היריבות ובאמצעות ניהול מעולה הצטרפה לתחרות. התחרות היא של יציבות, והנציגות הספרדיות בליגת האלופות צוברות בממוצע 2.5 נקודות למשחק. קצת יותר, אם מנפים את המשחקים ביניהן. התחרות בספרד היא תחרות של יציבות, כפי שהיתה כמה שנים באנגליה. לעומת זאת, ארבע הנציגות האנגליות שנותרו באלופות צוברות רק 2.02 נקודות למשחק. להתרסקות הליגה של מנצ'סטר יונייטד יש רק חלק בתופעה - גם שלוש מובילות הטבלה צוברות רק 2.16 נקודות למשחק.
קנאים לאיכותן של ליגות מציירים את המצב בשחור ולבן. התשובה כנראה מעורבת. באיירן היא כנראה החזקה בקבוצות אירופה, וריאל וברצלונה הן שתי הבאות. אבל המודל השוויוני יחסית והכסף העצום שמחלקת הליגה האנגלית, על פני כל הליגה, בהחלט מביאים לשוויוניות באנגליה. צריך להיות בלתי שפוי כדי לחשוב שבאיירן היתה מאבדת רק ארבע נקודות ליגה בפרמייר ליג.
הלוואי שהיה אפשר לחשוב שהמודל האנגלי סופו ליצור קבוצות חסינות יותר, ושקבוצות כמו באיירן, שמשמידות במודע את התחרות, יאבדו את החושים התחרותיים. התחושה שלי היא שבאיירן תגן על תוארה ותהיה הקבוצה הבכירה באירופה בשנים הקרובות. חבל שהמודל העסקי הוא הכפפת כל הכדורגל המקומי לצרכיה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
