הפלשתינים - בין מו"מ למציאות

הפלשתינים מדברים שלום אך כוונותיהם רעות. הסימנים הרבים והבולטים הם העובדה שאינם מוכנים להכיר ביהדותה של ישראל ולרדת מתביעתם ל"שיבה", אינם מפסיקים את ההסתה בתקשורת הגלויה במסגדים ובבתי הספר וממשיכים בתהליך האידיאליזציה לטרוריסטים ולשאהידים. מנהיגי ה"עם" הפלשתיני על זרמיו השונים מפזרים הבטחות גלויות לשחרור כל "פלשתין" כנרטיב לאומי החוזר בתקשורת הגלויה, בסיפורת ובמוסיקה כהבטחה לעם הפלשתיני לדורותיו בגדה, בתפוצה וגם בקרב ערביי ישראל, הנקראים "הפלשתינים של הפנים".

מי שנגיש לשיח הפלשתיני הפנימי יודע כי דם רע מצוי בין עזה של חמאס לגדה המערבית בניהוג אבו מאזן. הפיצול והמשטמה ההדדית מאפיינים את הקשר בין חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והסלפים וארגוני הסירוב למיניהם - הן בינם לבין עצמם והן בינם לבין הרשות הפלשתינית השלטת, לפי שעה, בגדה.

קווי הסכסוך הפנימיים המאפיינים את העם הפלשתיני, הנמצא בתהליכים סותרים של גיבוש ושל ריסוק, נובעים מהשונות במוצאם (כפרי, עירוני ושבטי) ומחשכת האג'נדות המניפולטיביות השונות של מנהיגי מדינות ערב והאיסלאם המממנים את הטרור הפלשתיני. קווי פיצול אלה מפרידים בין הפלשתינים בשטחים לבין אלה שבתפוצה. פאזל שסוע ומפוצל זה רצוף מאבקי כיסאות, שחיתות ותאוות ממון ועטוף בחלומות איסלאמיים רצחניים על אודות ח'ליפוּת שתתחיל ב"פלשתין".

בעוד הפלשתינים מפולגים בעוינותם ההדדית ומרביתם מגדירים את אבו מאזן כדמות בלתי לגיטימית, הם דווקא מאוחדים בשאיפתם להשמיד את ישראל. החלק העצוב בסיפור הוא תמימותם של ישראלים רבים שנפשם יוצאת לחתום על הסכם שאיש מהפלשתינים, כולל אלה שיחתמו עליו, לא יוכל ואינו מתכוון לכבד. ישראלים רבים מתעלמים מתורת השלבים הפלשתינית, הבנויה על המשך לחימה מכל שעל שישוחרר מידי הציונים תוך כדי התנגדות לסופיות הסכסוך.

חרף החשאיות במגעים עם הפלשתינים ובלוני האופטימיות שמפריח ג'ון קרי, יש גם כאלה המבינים את המצב המסובך. מתברר, למרבית הצער, כי הדיון בהסדר עם הפלשתינים אינו הכנה לשלום המתקרב אלא ביטוי לדילמה המחייבת להיערך אסטרטגית לבחירה ב"רע במיעוטו" - ככרוניקה של מוות ידוע מראש. גרעין הדילמה הוא אם עדיף לבלום את חלומות השחרור, השיבה והטרור הפלשתיני העתידי הבלתי נמנע באמצעות הכלת הפלשתינים שבגדה בתוך ישראל או באמצעות התנתקות מהם.

ההכלה אפשרית, אך אז יבואו אומות העולם ויטענו לאפרטהייד. יש שיצביעו על סיכוני הדמוגרפיה הפלשתינית לדמוקרטיה ולארץ ישראל היהודית, אסון לכל הדעות. האופציה שמנגד, זו המתגבשת בניהוג אמריקני, היא כינון מדינה פלשתינית רביזיוניסטית לצד ישראל שמשמעותה תהיה, בין השאר, הברחת נשק משטח ירדן לגדה המערבית, ירי על ת"א, ובקיצור - אסון.

איך יודעים שזה מה שיקרה? ראשית, כך קרה לאחר ההתנתקות מעזה, אך הפעם יחדרו דרך הירדן ארגוני טרור פלשתיניים ואיסלאמיים חמושים מכל קצות העולם ויתפרשו לאורך מותניה הצרים של ישראל. או אז נצטרך לבלום גם נחשולי אדם שיגיעו מהתפוצה הפלשתינית לגדה כתחנה בדרך לשחרור פלשתין. שנית, העובדה שהפלשתינים מתנגדים נחרצות לבקרה ישראלית במעברים ולאורך הירדן היא עדות שהם חותרים להבריח אמל"ח כנגדה מעבר לנהר. למצער הם מעדיפים שכוחות רב לאומיים יספקו ביטחון לישראל, בידיעה שאלו נסים על נפשם ברגע האמת או מסתכסכים דווקא עם צה"ל הפועל לבלימת הטרור.

בזמן שבו מתפרקות מדינות הקרטון הערביות לשבטיהן, מתעקשות האומות להקים לצד ישראל מדינה פלשתינית מבשרת רעות המסיתה כנגדה, שוללת את קיומה ושואפת לחסלה ולהטביעה בגלי שיבת פליטים. אלה הן אותן אומות שהגיעו להסכם עם האיראנים בלא להתנותו בביטול כוונתם המוצהרת לחסל את ישראל.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו