אתחיל מעניין אישי: יש לי קרובת משפחה, מאוד קרובה לליבי. שמה כרמל. היא רק בת כמה חודשים, אבל כבר אפשר לומר שהילדה גאון. כיוון שהמעקב העדתי נהפך באחרונה לעניין חשוב, הנה פירוט מוצאה העדתי: היא 3 שמיניות תימנייה (רבע מצד אחד, שמינית מהצד השני), רבע כורדית, שמינית אשכנזייה ממקור ייקי־אמריקני, עוד שמינית רומנייה (מתוך זה 1/16 מרומניה ממש ו־1/16 מחבל בוקובינה־טרנסילבניה) ועוד שמינית של תערובת פולנית וליטאית.
והנה השאלה: לאיזו עדה היא שייכת?
ובעברית קלה יותר: אולי אפשר כבר להפסיק עם השטויות הללו ולהסתפק ביהודייה?
האם זה בסדר שהיהודייה הצעירה הזו תראה עצמה בעתיד כמי שהמורשת היהודית שלה כוללת את תימן ופולין וליטא ורומניה וכורדיסטן, ושאר הארצות שבהן חיו ויצרו יהודים? זה לא יותר הגיוני מאשר לפורר אותנו לחלקי־חלקים?
מה שמביא אותנו אל הבדיחה מימי הדרמה בעמנואל על אותו צעיר חרדי־ספרדי שניסה להתקבל לישיבה אשכנזית, ונדחה. ניסה הצעיר הספרדי לשדל את ראש הישיבה לקבל אותו, ואמר: "אבל אני שליש אשכנזי".
שאל ראש הישיבה: "איך זה יכול להיות"?
ענה הבחור: "למדנו ש'שלושה שותפים יש באדם: הקב"ה (האל) ואביו ואמו' (לקוח ממסכת נידה). אבי ואמי ספרדים, אבל כמו שאתם מתנהגים, נראה שאתם חושבים שהאל הוא אשכנזי".
* * *
סבא שלי עלה לארץ בשנות העשרים של המאה הקודמת. הוא הגיע מרומניה כאשר כל רכושו היו בגדיו. כשהייתי ילד הוא סיפר לי כיצד ירד מהאוניה והחל ללכת על החוף, לנשום את אוויר הארץ שעליה חלם מאז ילדותו. הוא פסע יחף, כדי להרגיש את אדמת ארץ ישראל.
אחרי זמן קצר פגש אדם שנראה מצד אחד יהודי כמו היהודים בעיירה שלו ברומניה, אבל מצד שני, קצת שונה. זה היה יהודי תימני, שזמן לא רב קודם לכן עלה מתימן לירושלים ובדיוק אז הלך לראות בפעם הראשונה את הים של ארץ ישראל. במקום שממנו הגיע סבי, הימצאותם של יהודים בתימן נחשבה לאגדה מהסוג של סיפורי עשרת השבטים.
היהודי התימני וסבא החלו, כל אחד מהם, לבדוק אם גם השני יהודי, בדרך שהיתה מקובלת באותם ימים: אחד התחיל פסוק והשני היה צריך להשלימו. די מהר הם הבינו ששניהם יהודים והחלו להתחבק. וסבא סיים: "ואז רקדנו ביחד על החוף עד שירד הלילה, רקדנו כמו שני אחים שלא ראו אחד את השני אלפיים שנה".
והנה עוד שאלה: האם יש אפשרות לבקש לשנה החדשה, שבנוסף לגירוד הפצעים שלנו עד זוב דם, ההבנה שבסופו של דבר כולנו אחים - גם היא תהיה אופציה?
כי האפשרות השנייה תשאיר אותנו עם הברירה היחידה שבאה לביטוי בסיפור הבא:
שתי פולניות משוחחות על הספסל בגן הציבורי. אומרת האחת לשנייה: "את נראית נפלא".
אומרת השנייה: "תודה, רק חבל שאני לא יכולה להגיד עלייך את אותו הדבר".
שואלת הראשונה: "למה שלא תשקרי כמוני"?
שומרות מסורת
לפי הנתונים הרשמיים של צה"ל, באחרונה התרחש זינוק של יותר מ־40 אחוזים במספר הבנות הדתיות שמתגייסות לצה"ל. שתי הערות בעניין:
1. רוב גדול של הרבנים אוסר על גיוס בנות. מכאן, שמנהיגותם והחינוך שלהם כשלו. אולי הגיע הזמן שמי שנכשל יסיק מסקנות?
2. מצד שני, האוסרים על גיוס בנות יכולים להתנחם בכך שעד רגע לפני השואה, רוב רבני אירופה אסרו לעלות לארץ. הציונות הדתית נוסדה על ידי מי שהימרו את פיהם. כיוון שכך, דווקא הבנות הדתיות המתגייסות הן שומרות המסורת.
ברכה לשנה החדשה
בכיתות ה' עד ח' היה לי מחנך גדול, יצחק גלוסקא. הוא היה בעל השכלה רחבה והקפיד מאוד על שפה תקנית ומדויקת. אפילו נמלצת. העושר התרבותי שהביא עימו לא זכה להערכה הראויה אצלנו. היינו קצת פראי אדם. רק אחרי שסיימתי את הלימודים הבנתי כמה הרבה הוא נתן לי.
גלוסקא פירסם אז במקביל סיפורים בהמשכים בעיתוני ילדים. לימים היה פרופסור בבר־אילן וחתן הפרס לחוכמת ישראל. תלמיד חכם ענק שהיה מחנך בבית ספר יסודי. היו פעם מורים כאלה.
בתחילת כל שנה טרדה את מנוחתו של המורה גלוסקא העובדה שתלמידיו כינו את הכרטיסים שאותם נהגו לשלוח בערב ראש השנה בימי הטרום אס־אם־אס, "שנות־טובות" (או ליתר דיוק, "שנותובות"). הוא נהג לחזור שוב ושוב על בקשתו מאיתנו: "תלמידיי היקרים, זו בקשתי, אל נא תאמרו שנות־טובות, אימרו כרטיסי ברכה".
בערב ראש השנה בכיתה ח', בשיעור האחרון שלפני החג, נפרדנו ממנו אחד־אחד. כל תלמיד ניגש אל המורה גלוסקא, קיבל ממנו כרטיס ברכה אישי שהמורה הכין במיוחד בשבילו בצורת שיר קצר עם האקרוסטיכון של שמו, ואז לחץ את ידו של המורה ואמר: "שנה טובה, המורה". וגלוסקא ענה לכל אחד: "שנה טובה גם לך, תלמידי".
כשהגיע תורי, החלטתי לנהוג כפי שלימד אותנו, ובמקום "שנה טובה", לומר "כרטיס ברכה".
ניגשתי אל שולחן המורה, קיבלתי ממנו את כרטיס הברכה האישי, לחצתי את ידו של גלוסקא ואמרתי: "כרטיס ברכה, המורה".
גלוסקא רכן מעט ולחץ את ידי. על פניו נראה חיוך זעיר והוא אמר: "כרטיס ברכה גם לך, תלמידי".
הבהרה
ראש הממשלה הודיע שלשום כי "מי שיפגע בשלוות החג יודע מה מצפה לו". במקרה שלא ברור, הוא התכוון לחזנים בבתי הכנסת.
שנה טובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו