היא לא היתה עומדת היום באף אחד מהסטנדרטים - חלקם מופרעים למדי - של הטלוויזיה העכשווית. היא היתה נבעטת מכל משרד של מפיק, גם אם היתה מגדירה את עצמה סיטקום, דרמה, טלנובלה או תוכנית ריאליטי עם כוכבים. הדמויות לא היו עוברות מסך או אודישן ואפילו שמה היה מוגדר סתמי ודביק, אבל גם היום, 27 שנים לאחר שירדה מהמסכים, "ספינת האהבה" היא עדיין זיכרון ששם בכיס הקטן לא מעט סדרות שנחשבות "לכל המשפחה".
רגע של חשש: אם היה מפיק ישראלי מתנפל עליה בימים אלה, היה שמה הופך ל"קרוז לאב - ריאליטי בלב ים", המודח היה נזרק לאוקיינוס שורץ כרישים, והכל בשם ה"יוצאים לפרסומות". הקהל המקומי, זה שחלק לא מבוטל ממנו מתלבט בין האפשרות לחמישה ימים לקפריסין ובין שמונה ימים עם כוכב הזמר ליוון או סתם להמר מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, היה מתאהב בן רגע בקרוז הזה. 35 אחוז רייטינג בלי למצמץ.
למי שמנסה להבין למה דווקא עכשיו אני מושה את ספינת האהבה אל החוף, אגלה שבימים אלה הפסיפיק פרינסס (נסיכת הפסיפי), הספינה שעל סיפונה צולמה הסידרה במשך תשע שנים, עורכת את המסע האחרון שלה. בקרוב היא תעגון, בסוף דרכה, בנמל בעיר הטורקית איזמיר, שם תוכרז כגרוטאה ותפורק לחלקים עצובים של פעם.
לחלקכם, מי שבאותן שנים נע בציר הגילים הרחב של 10 עד 40, הפרצוף של קפטן סטובינג צץ עכשיו בראש (אצלי זו ג'ולי מקוי), ואז די בקלות אתם מתחילים לשיר: "אהבה - מרגשת וחדשה; עלה לסיפון, אנו מצפים לך; אהבה - הפרס המתוק של החיים; תן לה לצוף, היא אליך תשוב..."
לא, צעירים שכמותכם, זה לא הלהיט החדש של משה פרץ, ויוסי גיספן לא אמון על המילים, מדובר בתרגום חופשי מאנגלית של הבית הראשון בשיר הנושא של הסידרה האהובה, שהיתה חלק מנוף ילדותי. וכן, היא עדיין נותנת את ההרגשה כאילו היתה כאן רק אתמול, כשלהקת כוורת התאחדה בפעם הראשונה (1984).
גם את הזיכרונות אפשר לאחד, כדי להיזכר - לצד הקפטן הקירח ומנהלת השיט שהיתה על תקן "החתיכה המתוחכמת של הסידרה" - בשאר אנשי הצוות: אדם שכונה דוק (רופא השיט), גופר (כלכל הספינה) וכמובן הברמן בעל החיוך הגדול, אייזק וושינגטון, שרק חיכיתי לרגע שיצביע עלי במהלך שיר הנושא. לסנילים בינינו היו־טיוב יזכיר שהיתה זו סידרה תמימה, מהימים שבהם כל המשפחה, לפחות בישראל, היתה יושבת לערב של 100 אחוז רייטינג מול ערוץ1 בודד בסלון, בטלוויזיה היחידה בבית, לשעה של צחוקים (גם מוקלטים).
אף על פי שהטלוויזיה הצינית של היום, כאמור, לא היתה נותנת שום סיכוי ל"ספינת האהבה", הייחוד שלה, אי שם בשנות ה־80 העליזות, נתן רעיונות לסדרות שבאו בשנים שלאחריה (למשל, אירוח כוכבים אורחים. אז היו אלה שחקני קולנוע שהגיעו להופעה נדירה על המסך הקטן), ואת זה אי אפשר לקחת ממנה.
חוץ מזה, עכשיו, כשנחשוב על ספינה בנמל טורקי, תהיה לנו גם קונוטציה חיובית של שיט תענוגות ואהבה, ולא רק של קרוז רווי שנאה ששמו המאווי מרמרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו