2025 הייתה רוויית עימותים: תאילנד וקמבודיה, הודו ופקיסטן הגרעיניות, עימות ישיר בין ישראל לאיראן וסיום המלחמה בעזה, אוקראינה שלא מצאה מוצא, הפיכות צבאיות במערב אפריקה ומעשי טבח קשים בסודאן ובקונגו. בו-בזמן, ולמורת רוחו אולי של האיש שרוצה הסכם שלום, המגמות שנזרעו ונמשכו בה מצביעות על כך שהשנה הקרובה לא תהיה רגועה יותר: אירופה - ולמעשה העולם יחד איתה - מתחמשת בקצב חסר תקדים, רוסיה נעשית נועזת יותר, סין תקיפה יותר וארה"ב מרכזת כוחות בקריביים בהיקף עצום. והמזרח התיכון? גם כאן נראה שלא תשקוט הארץ.
סין, טיוואן - והמזרח הרחוק | הנקודה הנפיצה מכולם
בקרב המומחים, הפרשנים וקהילת המודיעין במערב התקבע מספר קסם ביחס לאפשרות של עימות בטייוואן: 2027. לפי ההערכה הזו, עד אז דורש נשיא סין שי ג'ינפינג - ככל הנראה הנשיא הסיני שריכז בידיו את העוצמה הגדולה ביותר מאז מאו דזה-דונג - מצבא השחרור העממי להיות מוכן להשתלט בכוח על האי שמתפקד כמדינה דה-פקטו מאז 1949 ומוגדר על ידי בייג'ינג כמחוז מורד. שנת 2026 נפתחת כשהכל מצביע על התחממות הגזרה: תרגילים צבאיים סיניים רחבי היקף מדמים כיתור של האי, רמיזה של ר"מ יפן על האפשרות למעורבות של טוקיו בהגנה על טייוואן במקרה של עימות, ורטוריקה סינית אגרסיבית.
צבא טיוואן מבצע תרגיל בנוכחות הנשיא לאי צ'ינגדה, על רקע המתיחות עם סין // רויטרס
כשארה"ב מרכזת כוחות גדולים בקריביים, החשש שבייג'ינג תנסה לבחון את מדיניות העמימות האמריקנית הוותיקה נמצא בשיא. למעשה, זו הנקודה החמה המאיימת מכל: כל ניצוץ במיצרי טייוואן, שדרכם עוברת מחצית מהסחר הימי העולמי, עלול להוביל לעימות מעצמתי שגבולותיו נמתחים מחצי האי הקוריאני ועד הפיליפינים ואולי מעבר לכך.
קריסת הציר השיעי ומלחמות פנימיות | המזרח התיכון
במזרח התיכון תמיד אפשר להמר על התלקחות כלשהי. ב-2026 הסיכויים גבוהים במיוחד: איראן, חיזבאללה, חמאס והחות'ים ניצבים בנקודת חולשה שישראל וארה"ב ישמחו לנצל. שדרת ההנהגה של הציר הפרו-איראני נפגעה קשות - נסראללה, סינוואר והמפקדים המרכזיים חוסלו, ומחליפיהם לא הצליחו לשחזר את רמת התיאום. התוצאה: ההרתעה של "הסהר השיעי" קרסה, והטאבו על קשרים עם ישראל נשבר. יותר ויותר קולות בביירות ובעדן תומכים במגעים עם ירושלים.
בתימן מתחזקים הכוחות הבדלניים בדרום, שנושאים עיניים לתקדים סומלילנד ומציבים את הפלת החות'ים כמטרה. אבל דווקא סעודיה, יריבת החות'ים, מאיימת לפגוע בבדלנים אם יסרבו לקבל את מרות ממשלת צנעא הגולה.
המאבק בכוחות בדלניים יעצב גם את סוריה. ממשלת א-שרע שואפת לשלטון ריכוזי סוני-אסלאמיסטי, ומסרבת לדרישות אוטונומיה מצד המיעוטים. מולה ניצבים שלושה מנהיגים: השייח' חכמת אל-הג'רי, שמוביל את רוב הדרוזים בדרום ודורש היפרדות מהשלטון המרכזי; השייח' ר'זאל רזאל, שהפך לדמות המנהיגה של העלאווים במערב - שם אנשי העדה שרפו לאחרונה את תמונות אסד כהצהרת נאמנות חדשה. במזרח, הגנרל הכורדי מז'לום עבאדי דורש אשרור של האוטונומיה הכורדית שמתקיימת תחת ה-SDF. סירוב לפשרות מצד דמשק עשוי להצית את כל הגזרות בבת אחת.
מרוץ ההתחמשות לקראת עימות | אירופה נגד רוסיה
ב-28 בפברואר 2025 התרחש האירוע שזכה לשם "פסגת הצעקות", כשוולודימיר זלנסקי גורש מהבית הלבן אחרי עימות פומבי וסוער עם הנשיא האמריקני וסגנו. בכל בירות אירופה התחדדה ההבנה: ארה"ב אולי עדיין כאן, אבל לא לעוד הרבה זמן. מסמך הביטחון הלאומי של הממשל הבהיר עד כמה פונה ארה"ב הרחק מהברית הטרנס-אטלנטית שהגדירה את הסדר העולמי מאז סוף מלחמת העולם השנייה וביתר שאת אחרי קריסת ברה"מ.
כשהניסיון לסיים את המלחמה באוקראינה נקלע למבוי סתום, למרות האופטימיות המופגנת של הנשיא האמריקני, היבשת באמת ובתמים עוסקת בקדחתנות בתרחיש האימים של מלחמה מול רוסיה. התוצאה היא גל התחמשות שלא נראה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה. בפסגת נאט"ו בהאג התחייבו המדינות להעלות את תקציבי הביטחון ל-5% מהתמ"ג עד 2035. נשיאת הנציבות האירופית הציגה תוכנית התחמשות בהיקף 800 מיליארד אירו ובגרמניה, צרפת ובריטניה הציגו תוכניות גיוס חדשות להגדלת צבאותיהן.
כיצד יתפתח עימות שכזה? במובן מסוים הוא כבר החל: כטב"מים ורחפנים משבשים את התנועה האווירית ברחבי היבשת, קווי רכבת מתפוצצים בפולין ו"המלחמה ההיברידית" שמיוחסת לקרמלין נראה שנמצאת בשיאה. כיצד ייראה השלב הבא בעימות? החשש המיידי הוא ניסיון למחטף רוסי במדינות הבלטיות, דומה לזה שהתרחש בקרים עם הופעתם של חיילים בלתי מזוהים במדינה.
מזכ"ל נאט"ו טבע את שנת היעד למוכנות: 2029. האירועים בשנה הקרובה עשויים להיות מכריעים לגבי גורלה של היבשת.
משטרים נופלים, הג'יהאד עולה | אפריקה
שנת 2026 יכולה להיות שנה מכריעה בעימות המתרחב במערב אפריקה בין המדינות השונות לארגוני הטרור האסלאמיים שהצליחו לקנות אחיזה באזורי הספר, ובמקומות מסוימים לסכן ממש את השלטון.
העימות המתמשך מתרחש כשמדינות האזור מפוצלות בין מדינות הקהילה הכלכלית של מערב אפריקה (ECOWAS), שמזוהות עם המערב, לבין מאלי, בורקינה פאסו וניז'ר, שעברו בשנים האחרונות הפיכות צבאיות בידי גורמים פרו-רוסיים ופרו-סיניים.
מאלי מצויה כעת בשלב מכריע של מלחמה בין כוחות הממשלה לארגון המזוהה עם אל-קאעידה. אנשי ג'מעת נוסראת אל-אסלאם הצליחו לכתר את הבירה במאקו ולא ברור אם כוחות הממשלה יצליחו להמשיך ולהחזיק בעיר גם ב-2026. הארגון פעיל גם בניז'ר ובבורקינה פאסו, ובשנה החולפת הצליח להנחיל תבוסות משפילות לצבאות של שתי המדינות. לאחרונה הכריזו שלוש המדינות על הקמת "הכוח האזורי של הסאהל" שיתאם את הלחימה בארגון הטרור.
במרכז אפריקה, בשטחה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מלחמה אחרת תפסה את הכותרות בשנת 2025 ונראה כי תגלוש גם לשנת 2026, לאחר שניסיון לחתום על הסכם להפסקת אש קרס לגמרי. מיליציית M23, המגובה על ידי רואנדה, ממשיכה לכבוש שטחים מידי ממשלת קונגו במזרח המדינה, דבר שמאיים על היציבות באזור כולו.
ארה"ב "עושה סדר" בחצר האחורית | אמריקה
"ונצואלה מוקפת בארמדה הגדולה ביותר שנאספה אי-פעם בהיסטוריה של דרום אמריקה", הכריז הנשיא טראמפ לפני כשבועיים ברשתות החברתיות, והוסיף: "היא רק תגדל, והזעזוע שיפקוד אותם יהיה כזה שמעולם לא ראו כמותו". טראמפ ניצח אמנם תחת הסיסמה "אמריקה תחילה", אך שנת הכהונה הראשונה הייתה עמוסה בעיסוק בינלאומי ומרוץ פומבי אחרי פרס נובל לשלום.
בזירה אחת הממשל מראה פעלתנות שכביכול מתיישרת עם היומרה הזאת: חצי הכדור המערבי, או כמו שהאמריקנים מדי פעם מכנים אותו - "החצר האחורית" של ארה"ב. מהתביעה הפומבית לבעלות על גרינלנד, דרך העימות בקריביים תחת היומרה לעצור את זרם המהגרים והסמים למדינה ועד התמיכה במנהיגים שמרנים ברחבי אמריקה הלטינית - הממשל מכריז שהוא מחדש את דוקטרינת מונרו בת ה-200 שנים.
היעד המיידי הוא ונצואלה וספינות הסמים בקריביים, כשטראמפ מגביר מדי שבוע את הלחץ על משטרו של ניקולאס מדורו: תקיפות ספינות סמים מול החופים, תפיסת מכליות נפט, הכרזה על המשטר כארגון טרור זר ואיום על חייו של הרודן. סביר להניח שהבית הלבן ימשיך "לנענע את העץ" שעליו יושב המנהיג מקרקאס, בתקווה שמקורביו יבגדו בו - אך אין לשלול - ונראה שסביר להניח - שהכוח הצבאי שנאגר לחופי ונצואלה יופנה בפומבי ובעוצמה גדולה יותר לעבר יעדים במדינה גופא. האם המהלך ייעצר בוונצואלה? לבחירות האמצע בנובמבר הקרוב תהיה משמעות מכרעת, כאשר הפעלת הכוח הצבאית עשויה להתרחב גם לקולומביה ומקסיקו שמשמעותיות בהרבה ביחס לבעיית הסמים בארה"ב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו