את המראות שכל אחד ואחת מאיתנו רואים ברחבי אירופה אי אפשר לטשטש. מלונדון, דרך פריז. מאמסטרדם, דרך בריסל.
הסמלים הקלאסיים של בירות אירופה המערבית שינו את אופיין באופן מובהק בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21. תופעה שהחלה בעיקר בשנות ה-90 של המאה הקודמת משנה בשנים האחרונות, לא רק את מראות הרחובות והשכונות, אלא גם את פניה של הפוליטיקה במערב אירופה ולאחרונה, גם בארה"ב.
שנתיים אחרי הטבח האכזרי ביותר בהיסטוריה המודרנית מנהיגים רבים בעולם המערבי התייצבו, למרבה הצער והתדהמה, לצד החמאס ונגד מדינת ישראל מטעמים פוליטיים-מפלגתיים ברורים במדינותיהם.
הדוגמאות המובהקות ביותר הן כמובן צרפת ובריטניה. שתיהן קידמו את ההצעה להכרה ב"מדינה פלשתינית" (כלשונן), בעיקר בשל צרכים פוליטיים פנימיים. על אף שהסכמי סייקס- פיקו נחתמו לפני 99 שנים וחצי שתיהן עדיין סבורות שביכולתן לעצב, כמו אז, את גבולות המזרח התיכון, כשנחשבו למעצמות החזקות בעולם.
זאת כמובן טעות יסודית: מדינת ישראל לא תאפשר הקמתה של מדינת טרור פלשתינית ביו"ש בדגם שפעל ברצועת עזה עד בוקר ה-7 באוקטובר.
הפוגרום באמסטרדם בנובמבר 2024, חששן של הקהילות היהודיות בבלגיה, והתגברות התקריות האנטישמיות אפילו במדינה ידידותית כמו איטליה, הן ללא ספק פועל יוצא של השינוי הדמוגרפי במדינות שאפשרו שנים ארוכות, לעיתים ללא כל הגבלה או קריטריון, הגירה מסיבית אליהן. הנחת היסוד של הדמוקרטיות המערביות באירופה הייתה שאוכלוסיות אלה ישתלבו בחברה אליה הגיעו ויאמצו את אורחות חייהם. כמובן שההפך המוחלט קרה.
למהגרים הרבים יש "רצון" להשתלב בחברה הבריטית, הצרפתית או הבלגית, כמו שהפלשתינים רוצים "שתי מדינות לשני עמים". כמובן שהם רוצים רק מדינה אחת, לעצמם: "מהים עד הירדן".
הרצון האמיתי של מהגרים רבים ומנהיגיהם הפוליטיים והדתיים הוא להחיל את חוקי השריעה במדינות אליהן היגרו בשנים האחרונות.
בשנים האחרונות התופעה החברתית- פוליטית הזאת זלגה גם מעבר לאוקיינוס, אל ארצות הברית.
ההערכות הן שמספר המוסלמים בארה"ב ב-2001 נאמד בכחצי מיליון. כיום, המספר מוערך בכחמישה מיליון. באזור ניו יורק בלבד, מתקרב המספר למיליון.
תוך תוכנית סדורה, ממומנת ברובה על ידי קטאר (מממנת חמאס והמנהרות ברצועת עזה) החלה השתלטות על האוניברסיטאות והקמפוסים, פקולטות נקנו וכך גם מרצים ומפגינים. מספר התקריות האנטישמיות הלכו ותכפו והתפרצו, למרבה החוצפה, התעוזה והתדהמה ב-8 באוקטובר 2023. במקום לגנות ולהביע זעזוע מטבח חייתי, ברברי שבוצע ע"י מפלצות אדם, רבים בחרו לתמוך ולצווח, "מוות לאמריקה, מוות לישראל".
הם עשו ועושים זאת בלי בושה, בלי הבחנה באתרים מרכזיים של העיר ניו יורק, תחנת הגראנד סנטרל, יוניון סקוור, הטיימס סקוור וכו' וכו'. בדרך כלל, הם משתמשים גם בסמלי חמאס ושורפים דגלי ישראל וארצות הברית וקוראים לאיתיפאדה בינלאומית (Globalize The Intifada).
עכשיו, הגיע השלב בתכנית שבו, בעיקר המפלגה הדמוקרטית ובמעוזיה גוברים הנציגים, הצעירים בדרך כלל, שמזוהים עם עמדות פרוגרסיביות קיצוניות לשלל תפקידים במערכות השלטון: הארציות או המקומיות.
אין ספק שבחירתם היא דמוקרטית ע"פ כל דין על זה אין ויכוח. היחס לישראל הוא בהתאם להשקפות: שנאה יוקדת, שימוש ציני ושקרי בעלילות הדם ("גנוסייד" ו"הרעב בעזה", כשההפך הוא הנכון) והלהטת הרוחות בקרב תומכיהם ברחובות.
ההתפרעות האלימה בכניסה לבית הכנסת פארק איסט במנהטן השבוע היא הדוגמא האחרונה. עובדתית, נכון לרגע זה, כוחות פוליטיים בעלי עמדות אחרות מפסידים בהתמודדויות ולעיתים אף אינם יוצאים אפילו בהצהרות לעומתיות. ככה זה כשהבייס הפוליטי מכתיב.
אז מה עושים? הודעתו של הנשיא טראמפ על כוונתו להכריז על האחים המוסלמים כארגון טרור זר היא צעד חשוב בכיוון הנכון כדי לבלום את התופעות הללו. כמובן, שלאור ההתבססות של כוחות התומכים ברעיונות של התנועה האיסלמית תידרש עוד חבילת צעדים כדי לבלום את השתלטות רעיונותיה על הפוליטיקה הבינלאומית, הרי אנחנו כבר בדקה ה-90.
הכותב הינו הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו