אחד האתרים הראשונים שאליהם נוהרים רבים ממיליוני התיירים שנוחתים בדובאי הוא "קניון דובאי" הנוצץ ועצום הממדים. הקניון העתידני, שמתהדר בין היתר במפל מים מלאכותי בגובה עשרות מטרים ובפארק שעשועים על טהרת המציאות המדומה, משובץ באינספור חנויות של מותגי היוקרה המובילים בעולם. ואז, במהלך הטיול הנינוח בין החנות של רולקס לזו של פייר קארדן, בוקע לפתע קולו של המואזין ממערכת הכריזה של הקניון, ומזכיר לכולם ששעת התפילה הגיעה.
הסיטואציה הזו מביעה היטב את האופן שבו משקפת דובאי כולה את חזונו של אדם אחד ואת אישיותו רבת הסתירות: השייח' מוחמד בן ראשיד אל-מכתום, אמיר דובאי ואחד השליטים המשפיעים במזרח התיכון ובעולם. באמצע המדבר, על הדיונות שלשפת המפרץ הפרסי, הקים השייח' מוחמד (כפי שהוא מכונה) עיר שנראית במבט ראשון כמו מחזה מהעתיד, אך בו-בזמן נאבקת לשמור על ערכי האסלאם ונתונה למרותו של שליט אדוק, אבסולוטי ושנוי במחלוקת.
איחוד האמירויות היא מדינה ייחודית, פדרציה בעלת ממשל מרכזי המאגדת שבעה "בתי מלוכה" מקומיים, שבראש כל אחד מהם עומד אמיר השולט כמונרך באמירות שלו. על פי החוקה, נשיא האיחוד הוא אמיר אבו דאבי, האמירות הגדולה ביותר, ושליט דובאי - האמירות השנייה בגודלה - מכהן כראש הממשלה, כסגן הנשיא וכשר הביטחון.
מתוקף מעמדו הבכיר, אל-מכתום לקח חלק משמעותי ב"הסכמי אברהם" שנחתמו עם ישראל לפני יותר משנה. לעומת זאת, בעולם הוא ידוע בעיקר כמי שהפך את דובאי מעיירה מדברית נידחת ומנומנמת לפנינה תיירותית ולמרכז עסקים בינלאומי. מאז שגדל כילד במשפחה בדואית מיוחסת הוא שינה את דובאי ללא היכר, אך לכל אורך הדרך המשיך לשמור על נוסטלגיה מופגנת לחיים שלפני העושר המופלג שהרעיף עליו הזהב השחור.
"כשהייתי בן שבע או שמונה נשלחתי לבדואי במדבר כדי ללמוד ציד", מספר אל-מכתום בן ה-72 בספרו "הסיפור שלי: 50 סיפורים ב-50 שנה". "במשך ימים אבי השאיר אותי עם הבדואי חמיד ולמדתי ממנו את תנועת החיות. איך לצוד את הטורפים ואיך לצוד את החלשים. אין תועלת, למשל, בניסיון לצוד ארנב בעודו משגיח, מפני שהוא זריז. הדרך הכי טובה היא לעקוב אחר תנועותיו עד למחילה". השייח' מעיר שהארנבים מנסים לטשטש עקבות, אך רק מי שבקיא במדבר ובהרגלים שלהם, מסוגל עדיין לצוד אותם.
הבית שבו גדל נבנה מקירות בוץ ואבנים, והוא עדיין מוצג לראווה למבקרים השונים. סבו היה קם לפני תפילת השחר, צועד אל הבאר וממלא ממנה דלי מים גדול. אחר כך היה הולך למסגד ודואג שהמתפללים ירחצו את הידיים ואת הרגליים לפני התפילה. לדברי אל-מכתום, הוא למד ממנו "לשלוט באהבה ולא בפחד".
אל-מכתום גם הכיר היטב אנקדוטה נבואית של אביו, השייח' רשאד בן סעיד: "סבי רכב על גמל, אבי רכב על גמל ואני נוסע במרצדס", נהג האב לספר. "הבן שלי נוסע בלנד רובר, הנכד שלי ינהג בלנד רובר - אבל הנין שלי ירכב על גמל". הנמשל הוא שהעושר המופלג שמקורו בעתודות הגז והנפט הוא עניין חולף - ואסור להסתמך עליו.
בזכות ההבנה מרחיקת הראות הזו, היה האב אמון על שורה של מיזמים שהפכו את דובאי לעיר מודרנית. הוא סלל כבישים ומנהרה לכלי רכב, הקים שני נמלים וייסד מרכז סחר עולמי. אבל על קפיצת המדרגה האמיתית, שהפכה את דובאי למה שהיא היום, חתום בנו, השייח' מוחמד.
"ההבדל בין ממלכה משגשגת לממלכה שתתמוטט"
מאורע אחר שנחקק בזיכרונו של השייח' הצעיר והשפיע על אופי השלטון שהנהיג בדובאי הוא החגיגות הראוותניות בפרספוליס שערך השאה רזא פהלווי ב-1971, לציון 2,500 שנים לייסוד האימפריה הפרסית. שייח' מוחמד נשלח לאירוע כדי לייצג את דובאי, ונחשף שם לפזרנות האגדית של השאה. לאורחים נערך משתה ענק, שבין היתר הוגשו בו 50 טווסים צלויים. אך בדרכו לחגיגות המגלומניות הבחין מוחמד בעשרות כפריים עניים, ובילדים שמתרוצצים בין בתים שאין בהם אפילו תשתית לחשמל. כמה שנים לאחר מכן, עם נפילת שלטון השאה במהפכה האסלאמית, הוא הבין שההבדל בין ממלכה משגשגת לממלכה שתתמוטט הוא "הקרבה אל האנשים".
נחוש להמשיך במורשת אביו ולבנות כלכלה משגשגת שאינה תלויה בכספי הגז והנפט, האמיר ליווה את צמיחתה של חברת התעופה "אמירייטס" והפיכתה לאחת החברות המובילות בעולם, את הקמתם של אזור כלכלי חופשי, של בית המלון הגרנדיוזי בורג' אל-ערב שנחשב לאחד המפוארים בעולם, ושל הבניין הגבוה בעולם – בורג' ח'ליפה. במהרה הוא הפך לאחד מיזמי הנדל"ן הגדולים בתבל.
אל-מכתום מחזיק בנכסים רבים ברחבי העולם הכוללים בין היתר 50 אחוזים ממתחם "סיטי סנטר" בלאס וגאס, המאכלס מלונות יוקרה, בתי קזינו, בנייני דירות ושטחי מסחר. בנוסף הוא מחזיק בחוות סוסים בבריטניה – תחביב שהוא חולק לגמרי במקרה עם המלכה אליזבת', הידועה כחובבת מושבעת של מרוצי סוסים.
קרוב יותר לבית, בדובאי, הוא יזם את ייבוש הים לטובת הקמת המיזם הנדל"ני חסר התקדים "פאלם ג'ומיירה" – ארכיפלג של איים מלאכותיים בצורת דקל עצום, שנראה אפילו מהחלל, ומשובץ במאות וילות מפוארות שרכשו עשירי דובאי וסלבריטאים מרחבי העולם, ביניהם דייויד בקהאם ורעייתו ויקטוריה.
הזהב השחור שימש כמקפצה עבור כל המיזמים הללו ועבור פיתוח ענפים כלכליים חדשים, והיום דובאי כבר כמעט ואינה מסתמכת על הכנסות מנפט או מגז. כ-20 מיליוני התיירים שפקדו את האמירות לפני הקורונה, ועתה מתחילים לחזור, לצד מיליוני העובדים והמשקיעים הזרים, מספקים לאמירות הקטנה הכנסות של מילארדי דולרים מדי שנה.
עיר במאדים ושערוריות בבית
כשהרגיש שכדור הארץ מתחיל להיות קטן מכדי להחיל את האמביציות של, חיפש אל-מכתום אפיקים חדשים להתרחב אליהם. תחת הכוונתו הצטרפה איחוד האמירויות למרוץ לחלל, ואף פתחה במיזם ששואף להקים התיישבות קבע ראשונה על מאדים עד שנת 2117.
לדבריו, המיזם הוא זרע שהפדרציה טומנת בימים אלה למען הדורות הבאים שצפויים ליהנות מפירותיו. התוכנית, שכמו לקוחה מסרטי מדע בדיוני, היא לבנות קומפלקס של מבנים בשם "העיר המדעית מארס", שתכלול מעבדות מזון, אנרגיה, מים וחקלאות על מנת לספק בעצמה את כל צרכיה.
אך למרות היותו איש חזון מרחיק ראות ופורץ דרך, אל מכתום היה מעורב לא פעם בפרשות שהטילו צל כבד על התדמית המודרניסטית שהוא מתאמץ לשדר לעולם. בדצמבר 2001 נפתחה בבריטניה חקירה לאחר שהנסיכה שמסה, בתו של אמיר דובאי, נחטפה. החוקר המרכזי הצליח לאשר פרטים בסיסיים בסיפור, אך לא התאפשר לו להגיע לדובאי כדי להשלים את החקירה, והתיק נסגר.
שמסה שהתה בחופשה באנגליה בשנת 2000 כשהייתה בת 18. היא ברחה מכיוון שלא הרגישה חופשיה בדובאי ואביה לא אפשר לה להמשיך בלימודים באוניברסיטה. "ראיתי אותה כדמות אם וניהלתי איתה קשר בזמן הבריחה", סיפרה אחותה לטיפה שניסתה בעצמה לברוח פעמיים מהאמירות, "מה שאבי עשה זה ללכת לחברה שלה ולנסות לשחד אותה עם שעון רולקס". בתום כחודשיים, אותרה שמסה ונחטפה לדובאי במטוס פרטי כשהיא מסוממת. שם, היא נשמרה בבניין בשם ח'יימה. אלא ששמסה הדליפה את הסיפור לעיתונות הבריטית. בעקבות כך, משטרת דובאי עצרה אותה לחקירה במסגרתה היא עונתה והוכתה.
בדיעבד, היה מדובר רק בפרק אחד בסדרת פרשות שלא היו מביישות טלנובלה טורקית. במרץ 2018 הודלפה לכלי התקשורת קלטת של בת אחרת, הנסיכה לטיפה, ובה העידה כי נחטפה לאחר ניסיון בריחה כושל מהאמירות ב-2002. בתחקיר של הבי.בי.סי, תואר ניסיון הבריחה השני שלה לפרטי פרטים, שבסופו הדליפה את אותה קלטת.
לטיפה, כך התברר, חשה מנותקת מהתרבות המקומית. למרות שחיה חיי פאר שכללו תחביבים כמו צלילה וצניחה חופשית, ועל אף שרקמה קשרי ידידות עם צעירים מהמערב בבית ספר בינלאומי – היא הרגישה כלואה בכלוב של זהב. כך למשל, אביה אסר עליה להיפגש עם חברים מסוימים או לצאת לדייטים.
כשהגיעו מים עד נפש, הגתה תוכנית נועזת ביחד עם חברתה הטובה מפינלנד: השתיים תכננו לברוח מדובאי בסיועו של איש מודיעין צרפתי לשעבר. יום אחד הן נכנסו לרכב ונסעו עד לנמל של מוסקט, בירת עומאן הסמוכה. שתי הצעירות הצליחו להגיע לסיפון היאכטה של איש המודיעין, והחלו להפליג לכיוון הודו. התכנון היה לעגון בגואה, לנסוע לנמל התעופה ולטוס משם לארה"ב, שם תכננה לבקש מקלט מדיני.
בעודה מפליגה על היאכטה, לטיפה הרגישה בטוחה מספיק כדי לסמס לבני משפחתה שהיא בורחת. הלילה ירד והיאכטה התקרבה אל חופי הודו, אבל אז הכול השתבש: לוחמי קומנדו וכוחות צבא משולבים של הודו ושל איחוד האמירויות פשטו על הספינה וחטפו את הנסיכה. חברתה הפינית נחטפה גם היא וגורשה מדובאי בחזרה למולדתה. בהמשך, היא תפנה למלכה אליזבת' בבקשה לפעול לשחרורה של לטיפה.
רגע לפני שחייליו של אביה לכדו אותה, הספיקה הנסיכה לשגר את הסרטון לארגון זכויות אדם, וחשפה בפני העולם פן אפל באישיותו של השייח' מוחמד. "הווידאו הזה עלול להיות האחרון", אמרה בפחד למצלמה. "כל מה שאכפת לאבא שלי זה המוניטין שלו, ואם אתם צופים בסרטון הזה - זה לא דבר טוב. או שאני מתה או שני במצב ממש רע". כאמור, באותו סרטון היא חשפה כי נחטפה כבר ב-2002 בגין ניסיון בריחה, ונכלאה במשך כשלוש שנים. אז, לדבריה, נלכדה בגבול שבין איחוד האמירויות לעומאן.
"זה היה עינוי מתמשך", סיפרה בדמעות. "אפילו כשהם לא הרביצו לי באופן פיזי – הם עינו אותי". לדבריה, השומרים שהופקדו עליה סגרו את החלונות בווילה שבה נכלאה ונהגו לשחק עם האורות עד שלא יכלה לדעת מתי יום ומתי לילה, או מתי מתחיל יום חדש. "שמו אותי בכלא ועינו אותי. בחור אחד החזיק אותי ובחור אחר הרביץ לי. הם אמרו לי: 'אבא שלך אמר לנו להרביץ לך עד שנהרוג אותך. אלה ההוראות. כל התדמית שהוא מנסה לצייר, 'זכויות אדם', היא בולשיט. הוא האדם הכי רשע שפגשתי בחיי. אין בו שום דבר טוב. הוא אחראי לכל כך הרבה מוות של אנשים והרס של חיי אדם. הוא לא עושה את העבודה המלוכלכת בעצמו, הוא פשוט מביא אנשים אחרים שיעשו את זה".
בסרטון הביעה לטיפה תקווה שתוכל לעזור לשמסה שמצבה לא ברור אחרי שתברח. הפרשה, עוררה סערה עולמית וכמה חודשים לאחר שנחטפה פורסמה תמונה של לטיפה עם מרי רובינסון, הנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם ונשיאת אירלנד לשעבר, במטרה להפיג את החששות לשלומה של הצעירה. כמו כן פורסמו הצהרות על ידי דובאי כי שמסה ולטיפה בטוחות.
הסקנדל המשפחתי והקשר הישראלי
לדאבונו של אל-מכתום, הסקנדלים המשיכו להצטבר. שנה לאחר מכן, דווח כי אשתו השישית, האיה, בתו של מלך הירדן המנוח חוסיין ואחותו למחצה של המלך עבדאללה, ברחה מדובאי לגרמניה כדי למצוא מקלט מדיני עם בנם ובתם המשותפים. עוד דווח כי אשת האמיר לקחה איתה 31 מיליון יורו וביקשה משמורת בלעדית על ילדיה, בגין נישואים בכפייה. בהמשך לשערורייה, בית המשפט הגבוה בבריטניה הטיל על השייח' את האחריות למעשי החטיפה של שתי בנותיו ולקמפיין הפחדה נגד אשתו.
לפני שבועות ספורים דיווחה סוכנות הידיעות איי.פי כי השופטים קבעו שהאמיר אל מכתום אחראי לפריצה לטלפונים של גרושתו האיה ושל עורך דינה במהלך המאבק המשפטי בנוגע למשמורת על שני ילדיהם. לפי הפסיקה, השייח' מוחמד אישר באופן מפורש או משתמע לפרוץ למכשירי הטלפון תוך שימוש בתוכנת הריגול פגסוס, המיוצרת על ידי חברת אן.אס.או הישראלית. ואם לא די בכך, השופטים גם קבעו כי טענותיה של הנסיכה לטיפה בדבר התעללות מהימנות.
במבט ראשון, נראה שיחסיו העכורים של אל מכתום עם בנות משפחתו עומדים בסתירה מובהקת לאהבה ולכבוד הרבים שרכש לאימו. בספרו, אמיר דובאי מקדיש לה שלושה פרקים רצופים, ומעיד שהיה קרוב אליה יותר מכל הילדים. כך למשל סיפר שיום אחד, כשצד במדבר, הוא לכד צבי והביא לה אותו כמתנה. לאם, אגב, קראו לטיפה, ועל שמה קרא לשלוש מבנותיו (לטיפה שחשפה את פרשת החשיפות היא האמצעית ביניהן). כשנפטרה האם ב-1983, העיד שהוא חש ריקנות גדולה וכאב נורא.
אירוע טרגי אחר שפקד את האמיר התרחש ב-2015 כשבנו הבכור, ראשד בן מוחמד אל-מכתום, מת בעקבות התקף לב בגיל 33 בלבד. למוות קדמו יחסים עכורים בין השניים. על פי הדלפה של וויקליקס, ב-2008 האמיר מינה את בנו השני חמדאן ליורש העצר. בהדלפה צוין כי נטען שהבן הבכור רצח עוזר בלשכתו של האמיר, ומאז הוא לא נשא בתפקיד ציבורי.
"תשנו או תשתנו"
מעבר לשערוריות ולטרגיות במשפחת השלטון, דובאי עדיין מתנהלת, כאמור, כאוטוקרטיה לכל דבר. כשנשאל אל מכתום על ידי כתב הבי.בי.סי כיצד הוא יודע שאנשיו מרוצים, השיב במין היתממות מחויכת: "יש להם את הטלפון שלי".
ב-2005, כך הוא נוהג לספר בפורומים בינלאומיים, העביר מסר למנהיגי מדינות ערב לפיו "תשנו או תשתנו". היה זה כחמש שנים וחצי לפני פרוץ "האביב הערבי". לדבריו, כמה מהמנהיגים כעסו עליו ואחרים שאלו מה הוא יודע על העתיד. אל מכתום השיב להם שאת העתיד אי אפשר לדעת, אך ניתן לראות את הסימנים. "מנהיגים ערבים מוקפים בפקידים שאומרים להם שהכול מצוין, שהעם שמח. עם זאת, האינדיקציות מראות שהאנשים לא שמחים, שהכלכלה חלשה, שיש מיליוני צעירים בוגרי אוניברסיטאות שאין להם עתיד".
בהקשר זה, יש לזכור שכ-90% מכוח העבודה במגזר הפרטי באיחוד האמירויות מורכב מעובדים זרים, כך שזו לא חוכמה גדולה לדאוג לרווחתם של מיעוט התושבים המקומיים במדינה בעוד שאחרים מבצעים את העבודות השחורות.
ארגוני זכויות אדם מוטרדים מכך שהשייח' בפרט ואיחוד האמירויות בכלל משתמשים בשלל אמצעים כדי לטייח הפרה מתמשכת וממסדית של זכויות אדם בפדרציה, שבה מערכת המשפט עדיין נטועה עמוק בימי הביניים ולא מאפשרת משפט הוגן לעצורים. מאז 2011, השנה שבה פרץ "האביב הערבי" והיכה גלים במזרח התיכון, הרשויות באיחוד האמירויות פגעו באופן מתמשך בחירות ובחופש הביטוי. מאות עורכי דין ואנשי איגודים מקצועיים נעצרו על ידי הרשויות, כמו גם שופטים, מורים, סטודנטים ופעילים. כאשר אל מכתום נשאל בכלי תקשורת על אירועים כאלה, הוא בוחר להתחמק ולומר שאיחוד האמירויות איננה מושלמת", ושהם "מתקנים דברים".
אך נראה שמה שבאמת עומד מאחורי האכיפה הנוקשה וההתנגדות לדמוקרטיזציה של איחוד האמירויות, הוא החשש המוחשי שמדובר בסולם להשתלטות של תנועת האחים המוסלמים. חברים בתנועה פעלו במדינות המפרץ מאז שנות ה-60, אבל בעקבות "האביב הערבי" ועלייתם לשלטון במצרים, הם הציבו איום ישיר על השליטים במפרץ. בעקבות כך, הוגדרה התנועה כארגון טרור ורבים מחבריה נעצרו. באמירויות מסבירים זאת גם בסלידה שחש מהאסלאם הקיצוני השליט בפועל, מוחמד בן זאיד אל נהיאן, התומך בגרסה מתונה של האסלאם.
בתור מי שתפקידו הציבורי הראשון היה מפקד משטרת דובאי ומשמש מזה עשורים כשר ההגנה של איחוד האמירויות, קשה להאמין שאל מכתום לא מכיר לעומק את התנהלותם של כוחות השיטור והביטחון בארצו. על כן השינוי הנחוץ שעליו הוא נוהג לדבר איננו דמוקרטיזציה, אלא ריכוך של המערב כדי למשוך השקעות זרות, ושימוש בהון של האמירות כדי לדכא איומים כמו האחים המוסלמים ולבסס את יציבות השלטון.
הריכוך של המערב עובר בביסוס המוניטין של איחוד האמירויות כמדינה פתוחה ומתקדמת. בכירים בפדרציה מתגאים ב"אסטרטגיית הכוח הרך", זו שכוללת דיפלומטיה תרבותית ותקשורתית כעמוד תווך מרכזי בחיזוק המעמד הבינלאומי. תערוכת האקספו הבינלאומית שנפתחה בחודש שעבר בדובאי ופרויקט החלל השאפתני הם רק דוגמאות למכבש שמפעילה איחוד האמירויות מסביב לגלובוס, ונועד למנוע הברחת משקיעים זרים, לפתוח את השווקים האירופיים ולמשוך מיליוני תיירים, אלה אשר יחליפו את הזהב השחור. מהלכים אחרים היו הקמת מוזיאונים באבו דאבי הפועלים בשיתוף פעולה עם הלובר בפריז ועם מוזיאון גוגנהיים במנהטן, כמו גם בניית קמפוס של אוניברסיטת ניו יורק ועוד.
אל-מכתום היה זה שהשיק את האסטרטגיה הזו באופן רשמי במאי 2017. בסופו של דבר, השייח' שלמד לצוד במדבר בילדותו הבין את מה שדיקטטורים בני דורו לא השכילו להפנים: בלתי אפשרי לצוד כאשר הארנב ערני לסביבה ומשגיח. עדיף ללכת אחר עקבותיו ולהגיע אליו הביתה.