אם לשפוט על פי אירועי סוף השבוע הזה, ניכר שבקרמלין החליטו להעלות את רף המתיחות ועברו מאיום לביום: מאיום בדמות הצבת רבבות רבות של חיילים בגבולות אוקראינה, לביום של תקיפת אוקראינה את "הרפובליקות העממיות" של דונייצק ולוהנסק, שכביכול מחולל משבר הומניטרי.
ביום חמישי בבוקר החלה התחממות חריגה בקווי המגע בין הישויות של הבדלנים הפרו־רוסים לבין אוקראינה: כולם ראו את פגיעת הפצמ"ר בגן ילדים בצד האוקראיני, אבל זו היתה רק תקרית אחת מתוך עשרות מקרי ירי - ורק הפרלוד למה שהתפתח בסוף השבוע. הבדלנים המשיכו לירות לעבר הצד האוקראיני ולהאשים דווקא את המופגזים בהגברת המתיחות; בשישי בדונייצק הושמעו אזעקות, דווח על "סיכול של ניסיון אוקראיני לפוצץ מפעל כימי באזור דונייצק", ולנוכח המצב פרסמו ראשי ה"רפובליקות" הודעות חירום שבהן קראו לתושבים (למעט גברים בגיל הגיוס) להתפנות מהאזור לרוסיה.
אלא שבתוך זמן קצר החלו הבלוף החל להיחשף. כך, למשל, נתוני מטא של הסרטון מהתקרית ליד המפעל הכימי גילו כי הוקלט עוד ב־8 בפברואר, ובדיקה דומה חשפה את התרמית גם בהודעות הנשיאים: שתיהן שודרו ביום שישי, אבל הוקלטו כבר ברביעי. במילים אחרות, החל מבצע שלם שנועד לשדר למערב את תוקפנותה של אוקראינה, ואיתו גם הטענות איך מעיזים להתעלם מהמשבר ההומניטרי.
מה כל המבצע הזה נועד להשיג? סביר להניח שברוסיה בחרו לפי שעה להמשיך להסלים את המצב מתוך הנחה שברגע מסוים במערב ייכנעו לדרישותיה לפחות סביב אוקראינה: להתחייב שלא תתקבל לנאט"ו ולאלץ את קייב ליישם את הסכמי מינסק, שעליהם נאלצה לחתום לפני שמונה שנים ושלפיהם יוענק סטטוס מיוחד למחוזות המוחזקים בידי הבדלנים הפרו־רוסים. את ההתחייבות לגבי נאט"ו המערב אינו יכול ולפי שעה גם אינו מוכן להעניק, אם כי גם לא שש לקבל את אוקראינה; ולגבי הסכמי מינסק - קייב לא מוכנה למלא אותם, משום שמשמעותם תהיה פדרליזציה של המדינה ויצירת בסיס להמשך הכרסום הרוסי בשלמותה הטריטוריאלית.
מבחינת מוסקבה, הסטת הלחץ המערבי לעבר זלנסקי היא התסריט האופטימלי: אפשר יהיה להסכים לדה־אסקלציה וגם לטעון לניצחון על המערב. אלא שמבחינת זלנסקי, כל הסכמה ממשית לוותר בסוגיית הדונבאס תהיה משולה להתאבדות פוליטית ועלולה להוביל למהפכה, שכן באוקראינה יש קונצזנוס נגד כל ויתור בסוגיה.
לכן בביום ההסלמה והמשבר ההומניטרי, רוסיה בונה מסלול נוסף: אם הלחץ לא יניב פרי, לא מן הנמנע ששטחי הבדלנים יסופחו לרוסיה. כל זה ייעשה כנראה במתכונת שכבר נבדקה ושוכללה באבחזיה ובדרום אוסטיה (2008) ובקרים (2014). עוד לפני שהתחילה ההצגה הרוסית הגדולה בדונבאס, טען פוטין בפני הקנצלר שולץ שאוקראינה מבצעת "רצח עם" בדונבאס. יום למחרת התביעה במוסקבה כבר החלה לחקור גילוי פתאומי של קבר אחים, ומסמכים לגבי "רצח העם" הוגשו לאו"ם. בסוף השבוע החל "המשבר ההומניטרי", וכל שנותר כעת הוא שראשי ה"רפובליקות" הבדלניות יפנו לרוסיה בבקשה להגן עליהם. רמז לכך כבר ניתן בהודעה של ויאצ'סלב וולודין, יו"ר הבית התחתון של הפרלמנט במוסקבה וחבר מועצת הביטחון הרוסית: "רוסיה אינה מעוניינת במלחמה, אבל אם תישקף סכנה לחייהם של אזרחי רוסיה (הרוסים חילקו יותר מ־750 אלף תעודות זהות לתושבי הישויות הבדלניות; ד"ב) המתגוררים בלוהנסק ובדונייצק, מדינתו תתייצב להגנתם".
בתרחיש הזה יש לרוסיה הרבה מה להפסיד: היא תיתפס, בצדק, כמי שאיינה את הסכמי מינסק וככוח כובש, מה שצפוי לגרור סנקציות חריפות ביותר. מנגד, ייתכן שבקרמלין בונים על כך שבמערב יבלעו את הסיפוח ואפילו ינשמו לרווחה, בבחינת מה זה כבר לספח את דונייצק ואת לוהנסק לעומת מלחמה כוללת? אחר כך יהיה אפשר לחזור למשא ומתן - עד לסבב הבא, שבהכרח יגיע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו