אחת המדינות העוינות באירופה הולכת לקלפי: "נדמה שישראל היא מרכז העולם"

מחר (שני) יגשו תושבי נורבגיה להכריע מי ינהל את המדינה בארבע השנים הבאות. לפי הסקרים האחרונים קואליציית השמאל-מרכז בהובלת ראש הממשלה יונאס גר סטורה ומפלגת הלייבור מקדימה במעט את מפלגות המרכז-ימין שכוללות את "מפלגת הקדמה" (FrP) בראשות סילביה ליסטהאוג והמפלגה השמרנית בראשות ארנה סולברג, ראש הממשלה לשעבר.

תוצאות הסקרים שהתפרסמו בשבועות האחרונים מנבאים שמפלגת הלייבור תהיה המפלגה הגדולה בפרלמנט גם לאחר הבחירות, כאשר הסקרים חוזים לה 27% ועמדה נוחה להרכבת קואליציה.

"הקונפליקטים המרכזיים בין הימין והשמאל בנורבגיה נוגעים באלמנטים כלכליים הכוללים סוגיות מיסוי, התמודדות מול יוקר המחיה ודיון על מדיניות הרווחה בנורבגיה", מסביר העיתונאי הנורבגי אלכסנדר זלאטאנוס מאתר החדשות 'מינרבה', "הימין מעוניין להוריד מיסים, לעודד השקעות וצמיחה ולצמצם את מדיניות הרווחה הנדיבה של המדינה – בעוד השמאל מדבר על העלאת מיסים לעשירים.

עוד מוסיף זלאטאנוס, כי סוגיית ההגירה הייתה בעבר סוגיה בוערת אך "הלייבור ציירה תמונה של הקשחת מדיניות ההגירה והנושא הפך לפחות משמעותי בבחירות הנוכחיות". בהקשר הכלכלי, זלאטאנוס מוסיף כי דמותו של שר האוצר, הכלכלן ינס סטולטנברג ששימש במשך עשור כמזכ"ל נאט"ו, עוזרת ללייבור לזכות באמון הבוחרים. 

זלאטאנוס מעריך בסבירות גבוהה שממשלת השמאל תמשיך לשלוט במדינה, הרבה בגלל שערוריות הקשורות לבעלה של ראשת הממשלה לשעבר, ארנה סולברג, שלפי החשד נהג לסחור ניצל מידע פנים כדי להרוויח הון במסחר בשוק ההון.

הפרשיות הללו ליוו את מערכת הבחירות והחלישו את המפלגה השמרנית שאיבדה יותר מרבע מכוחה ומתייצבת על כ-14% בלבד, כאשר מפלגת הקדמה – שנתפסת כפופוליסטית – עומדת על יותר מ-20%. המאבקים הפנימיים בגוש הימין, פוגעים גם הם באפשרות שלו לחזור לכס השלטון במדינה לראשונה מאז 2021.

אחוז החסימה במדינה עומד על 4%, והסקרים חוזים כי מספר מפלגות שמאל קטנות, חלקן קיצוניות ובעלות עמדות קומוניסטיות, צפוית להיכנס להיכנס לפרלמנט. למרות האתגרים הרבים שעומדים בפני כ – 5.5 מיליון תושבי נורבגיה, באופן אבסורדי, חלק מרכזי בקמפיין של אותן מפלגות שמאל עסק בנושא אחר לגמרי: במלחמה בעזה. 

מרכז העולם

"נורבגיה נקטה גישה פרו-פלסטינית עוד לפני 7 באוקטובר, אך מאז הפכה לאחת המדינות העוינות ביותר לישראל. התדרדרות היחסים החלה כשהממשלה סירבה לאפשר למלך להביע תנחומים על הטבח, בטענה שהמלך ״לא יהיה מעורב בסכסוכים פוליטיים״. מאז תמכה נורבגיה בתביעה נגד ישראל בהאג, סירבה להכיר בחמאס כארגון טרור, והטילה סנקציות מדיניות וכלכליות. כיום אין לישראל שגריר באוסלו, ואשרות של דיפלומטים נורבגיים העובדים עם הרשות הפלסטינית נשללו.

״קמפיין הבחירות של מפלגות השמאל התמקד במלחמה בעזה בצורה חסרת פרופורציה. לפעמים היה נדמה שזה מרכז העולם וזו הבעיה הכי דחופה וזאת שהכי משפיעה על אזרחי נורבגיה״, מציין הסופר והעיתונאי הנורבגי איוור פיאלד. ״המפלגות בשמאל חשבו שאם יתמקדו בעזה ויתחרו מי מגנה יותר את ישראל, יקבלו יותר קולות. להאשים את ישראל ברצח עם ובפשעים נגד האנושות נתפס כאפקטיבי בשמאל - זה היה פשוט טירוף״.

לדברי פיאלד, נוצר מצב שמפלגות הימין לא רוצות להראות תמיכה בישראל: ״הימין לא יכול לתמוך בישראל כי אז יואשם בתמיכה ב׳רוצחי ילדים׳. הקונסרבטיבים שתמכו בעבר בישראל, נסחפו לקמפיין הנגטיבי וטוענים עכשיו שישראל חצתה את הגבול בתגובתה. כבר אין הבדל בין שמאל-מרכז לימין-מרכז בגישה לישראל. רק מפלגת הקדמה נחשבת ידידותית, אך גם היא לא מבליטה זאת מחשש לפגיעה אלקטורלית".

העוינות הנורבגית כלפי ישראל צפויה להחריף בטווח הקרוב. מפלגות השמאל הקיצוני מתנות את תמיכתן בממשלה בהחרפת הצעדים נגד ישראל. מפלגת ה-SV  שזוכה ל-6% בלבד בסקרים, דורשת שקרן העושר הנורבגית - המנהלת נכסים בשווי של כ-2 טריליון דולר - תמשוך השקעותיה מכל חברה ישראלית או חברה העובדת עם ישראל. בקואליציה עם רוב קטן, למפלגה קטנה כזו עשוי להיות משקל מכריע, כך למפלגות כמו הירוקים והמפלגה הקומוניסטית.

הקרן כבר החלה למשוך השקעות מחברות ישראליות וחברות אמריקאיות הפועלות ביהודה ושומרון, מה שגרר ביקורת פנימית בנורבגיה על ״פוליטיזציה של ההשקעות״ ופגיעה ביחסים עם ארצות הברית, אחרי שגם חברות אמריקניות קטרפילר (יצרנית ההנדסי הכבד ו"הדי-ניין") נפגעו מהמהלך. לכוח הכלכלי של קרן ההשקעות העצומה, יש להוסיף את מנוף הלחץ שמחזיקה נורבגיה על אירופה בדמות ייצוא הגז שלה, שהפך לחיוני בעקבות הרצון לצמצמם את התלות באנרגיה רוסית.

המגמה האנטי-ישראלית פוגעת ישירות ביהודים ובישראלים במדינה. ״היהודים בנורבגיה, שבאופן מסורתי נוטים לשמאל, מאוכזבים מחוסר המעש של הפוליטיקאים נגד האנטישמיות, ולעיתים אף מהתנהלות של פוליטיקאים שמפיצים אנטישמיות בעצמם״, משתף און אלפלג, ישראלי המתגורר במדינה שלושה עשורים. ״רבים חוששים לשלומם ולשלום משפחותיהם. חלקם שוקלים לעזוב, וחלק כבר עזבו״.

אלפלג מוסיף: ״המצב אינו ורוד. ההסתות והשקרים בתקשורת המקומית מעצימים את תחושת הסכנה. הוא מוסיף שלאחר שפרסם מאמר בעיתון מוביל, קיבל "איומים על חיי ועל משפחתי מקיצוניים משני צידי המפה - גם מימין וגם משמאל - בדרישה שאעזוב את המדינה״, אך גם הודעות תמיכה מידידי ישראל. ״זה מוסיף להרגשה האמביוולנטית״, הוא מסכם.

למרות הקמפיין האנטי-ישראלי, הודעות התמיכה שקיבל אלפלג מייצגות צד אוהד בנורבגיה. בניגוד לאירלנד, שם קיים קונצנזוס כמעט מוחלט נגד ישראל, בנורבגיה יש קבוצות של נוצרים אוהדי ישראל הממוקמות בעיקר באזור המערבי והדרומי. מעבר לכך, נראה שדור העתיד של המדינה נוטה יותר ימינה, כולל למפלגות בעלות גישה חיובית לישראל.

״בנורבגיה יש מסורת של בחירות המתקיימות בבתי ספר לפני הבחירות הכלליות. הוזמנתי לכמה דיוני בחירות שבסופן מצביעים, והזהירו אותי מראש שחלק גדול מהדיון הפוליטי בבתי הספר מתמקד בכלל בעזה״, מספר אלכסנדר זלאטאנוס. ״ואכן, חלק גדול מהתלמידים שמייצגים את השמאל לא הפסיקו לדבר על עזה, אבל כשהגיע הזמן להצביע, הימין ניצח בצורה ברורה. מפלגת הקדמה מקבלת כ-40-30% בבתי ספר בערים, ולעיתים כ-70-60% בכפרים ובישובים באזור הכפרי, למרות התמיכה שלהם בישראל״.

לדבריו, כשמסתכלים על התמונה הכוללת, כמחצית מהצעירים תומכים במפלגות שידוע שהן תומכות או שבעבר תמכו בישראל. ״לכן לדעתי, למרות כל הקמפיינים שנגעו בעזה, זה לא מה שינצח לשמאל את הבחירות. הסקנדלים סביב בעלה של ארנה סולברג, הרצון ליציבות, התקווה למדיניות כלכלית נכונה - הם הדברים שעשויים להביא לשמאל את הניצחון. הנורבגים רוצים שפלסטינים יקבלו סיוע, אבל לא באמת חושבים שהם יכולים להשפיע יותר מדי על הזירה הזאת, ויותר חשוב להם הדברים שבאמת נוגעים לחיי היום-יום שלהם״.

גם הסופר והעיתונאי איוור פיאלד סבור שהשמאל צועד לקראת ניצחון בבחירות האלה, אבל לא בגלל פופולריות יתר או בגלל הפניית האצבע המאשימה לישראל. ״בזירה הפוליטית הכללית, לדעתי מה שהיה הוא שיהיה, ראש הממשלה יהיה שוב פעם סטורה. ראינו בבחירות שנעשו בקרב התיכוניים ובקרב סטודנטים שהימין פופולרי יותר מהשמאל. אבל הימין מפוצל ולא יכול להסכים מי יהיה ראש הממשלה".