מאז הפלישה הרוסית, עסוקים באוקראינה בטיהור המדינה משרידים של הנוכחות הרוסית והסובייטית. פסלים של שליטים ואנשי תרבות רוסים מורחקים מהמרחב הציבורי, רחובות שנשאו לפנים שמות של אישים רוסים או בולשביקים מוחלפים. אוקראינה, במילים אחרות, מרחיקה כל דבר שקשור בכובשים וחוגגת את לאומיותה.
באופן מדהים, בבלארוס השכנה מתרחש תהליך הפוך: משטר לוקשנקו, בעל בריתו של פוטין, פועל להצר ולצמצם את התרבות הבלארוסית. באופן אבסורדי, מדינת הלאום הבלארוסית אסרה מלחמה על תרבותה הלאומית.
הנה דוגמאות מחודש דצמבר בלבד: משרד המשפטים במינסק דרש לסגור את האגודה ההתנדבותית לשמירה על אתרי מורשת ותרבות, אוצרת התרבות הבלארוסית במאה ה־20 במוזיאון הלאומי נזרקה מעבודתה, אבל סמלית מכל היתה החרמה סיטונאית של ספרים בבלארוסית שהדפיסו הוצאות עצמאיות. ההוצאות עצמן נסגרו עוד לפני כן.
לדברי הנאדז קורשונאו, לשעבר ראש המכון לסוציולוגיה באקדמיה הבלארוסית למדעים, היום כל מי שמדבר או קורא בלארוסית, יוצר מוזיקה בלארוסית או מוכר בחנויות הפרטיות מזכרות בלארוסיות - נמצא בסטטוס של מיעוט נרדף.
"עוד מתחילת דרכו לוקשנקו תפס כל ביטוי ללאומיות בלארוסית כעוין", הוא אומר ל"ישראל היום" בשיחה מביאליסטוק, "הבסיס האידיאולוגי של משטרו היה החזרה לסובייטי, שהוא במובן מסוים על־לאומי. לכן, למשל, הדגל ההיסטורי הלבן־אדום־לבן של בלארוס בוטל עם כניסתו לתפקיד, והשבת השפה הבלארוסית הואטה ובסוף הועלמה.
עם זאת, אחרי 2014 (סיפוח קרים בידי רוסיה ופתיחת המלחמה בדונבאס האוקראיני, ד"ב), כשלוקשנקו הבין שפוטין והתפיסה האימפריאלית שלו הם איום גם עליו, תקרת הזכוכית על הלאומי הורמה: החלו להופיע חנויות מזכרות שמכרו את הבלארוסי, ובספרי הלימוד ההיסטוריה לא החלה בבריה"מ אלא הלכה עד לנסיכות ליטא הגדולה".
הרנסאנס הבלארוסי נקטע בבת אחת באוגוסט 2020, כאשר משטר לוקשנקו זייף את תוצאות הבחירות, ומאות אלפים יצאו לרחובות. "כבר אז היו מקרים שבהם מפגינים שדיברו בלארוסית היו נעצרים, מקבלים סימון מיוחד על הראש ואז חוטפים מכות פי כמה מאחרים", משחזר קורשונאו.
מאז, ביקש לוקשנקו לדכא כל סממן של לאומיות שנעשה למזוהה עם החברה האזרחית העצמאית: מדריכי טיולים בבלארוסית נכלאו, הדגל ההיסטורי הוצא מחוץ לחוק, והרשימה של חומרי הסתה לא חדלה מאז להתארך, בולעת עוד ועוד חומרים הנוגעים לתרבות בלארוסית, לשפה הבלארוסית ולפעילות אזרחית בבלארוסית.
1,000 ארגונים נסגרו
לסבר את האוזן: בשנתיים האחרונות חוסלו או נמצאים בתהליכי חיסול כ־1,000 ארגונים, החל באגודה לשפה הבלארוסית וכלה בארגונים ללא כל סממן פוליטי, כמו אגודות אקולוגיות, ארגוני סיוע לנכים - או אפילו הוצאות ספרים כלליות.
סיפורה של הוצאת ינושקביץ' הוא דוגמה לכך. אנדריי ינושקביץ' ייסד אותה ב־2014 והיא זכתה להצלחה אדירה בבלארוס, כשהביאה לקוראיה הן ספרות מקור בבלארוסית והן ספרות שתורגמה לשפה של האומה הקטנה לראשונה, כמו "1984" של אורוול, "איסטנבול" של אורהן פמוק ושלושה מתוך ספרי "הארי פוטר".
"סממנים ראשונים של דיכוי החלו עוד בנובמבר 2021, אבל רק אחרי תחילת המלחמה, במארס 2022, החלה המתקפה על ההוצאה", מספר ינושקביץ' בשיחה מוורשה, "אמרו לנו לפנות את המשרדים בתוך יומיים. חשבתי שזו עוד עשויה להיות הזדמנות לצאת מאזור הנוחות, וב־16 במאי פתחנו חנות של ההוצאה עם הספרים בבלארוסית. היא נפתחה ב־11:00, בהפסקת הצהריים הגיעו לביקור תועמלני המשטר, ובשעה 18:30 נסגרה בצו של התביעה הכללית בגלל 'תלונות של אזרחים מודאגים'".
בצחוק מריר נזכר ינושקביץ' איך שוטרי היחידה למלחמה בפשע מאורגן אספו את הספרים החשודים, ובהם אפילו ספר ילדים של יוסיף ברודסקי, "בלדה על הגוררת הקטנה". הסיבה? צבע הגוררת בכריכה ("כתום כהה כזה") נראה להם חשוד והזכיר את צבעי דגל הלאום הלבן־אדום.
ינושקביץ' עצמו נעצר לחודש ימים ולאחר השחרור עזב לפולין. "השלטון הזה לא זקוק לתרבות בלארוסית, אלא בתור אמנות עממית שולית. זו מדיניות אנטי־בלארוסית מוחלטת. במקום זה הוא שותל בבלארוס את 'העולם הרוסי' והופך את בלארוס לעוד פלך במערב רוסיה".
אינטגרציה עם רוסיה
ינושקביץ' מתכוון לנוכחות הגוברת של רוסיה הפוטינית בבלארוס. לא מדובר רק בשימוש בשטחה כדי לתקוף את אוקראינה, אלא בפתיחה של "בתי תרבות רוסיים", תעמולה של "הערכים המסורתיים", הגברת שיתוף הפעולה בין מערכות החינוך, ומעל לכל קידום הנוסטלגיה לבריה"מ ולעבר הסובייטי המשותף עם רוסיה - בתעמולה, באירועים ציבוריים, ובהוראת ההיסטוריה. רק לאחרונה נדרשו ילדים מהעיר הומל לכתוב מכתבים לחיילים רוסים בחזית, משל היו ילדים סובייטים, הכותבים למגיניהם מפני הנאצים.
"אני לא מכיר דוגמאות לכך שמדינת לאום מחסלת את תרבותה הלאומית", אומר הסוציולוג קורשונאו, "יש דוגמאות קרובות, כמו צפון קוריאה שמשמרת את המשטר הסובייטי. ייחודיות לוקשנקו היא בכך שהוא לא המציא אידיאולוגיה משלו. תיאורטית, היא היתה צריכה להיות מכוונת־לאום, אך הוא מפחד מכל דבר בלארוסי כמו משד. הוא רוצה לחזור לשנות כינון הסטליניזם".
עד כמה זה מקביל לפוטין, שגם מקדם גרסה מסוימת של סטליניזם?
"פוטין קופץ לעבר הרחוק עוד יותר. האלילים שלו אינם כל כך סטלין, כמו הקיסרים פיוטר הראשון ויקטרינה השנייה. לוקשנקו קופץ 100 שנה אחורה, פוטין - 300. כמו כן, לוקשנקו הוא תומך סוציאליזם ואינטרנציונליזם, ולכן מנקודת מבטו בלארוס, ונצואלה, רוסיה וצפון קוריאה צריכות להיות שוות. מנקודת המבט של פוטין, מנגד, רוסיה היא אימפריה ולתוכה יש להיכנס בסטטוס של כפיפות".
"הבלארוסים לא רוצים להיות חלק מהאימפריה הרוסית, אנחנו לא מוכנים לכך ומעולם לא הסכמנו לכך", חורצת אלינה קוושיק, נציגת קבינט המעבר הבלארוסי (ממשלה גולה של הכוחות הדמוקרטיים, שניצחו בבחירות 2020, ד"ב), האחראית לשאלות של תחייה לאומית. על השנה הנוכחית הכריז הקבינט כשנת השפה הבלארוסית. לאורך השנה, יקדם הקבינט בין השאר לימודי בלארוסית מקוונים, ינסה להקים רשת בתי ספר לבלארוסית עבור ילדי הגולים בפולין (עד 150 אלף בלארוסים נמלטו למדינה לאחר דיכוי המחאה) ויפעל להדפסת ספרים בבלארוסית.
"היוזמה באה מלמטה, מהבלארוסים עצמם, ואנחנו רק תומכים בה", אומרת קוושיק, "השפה יכולה להיות מקור לעוצמה ולזהות לאומית, וגם הגנה מפני 'העולם הרוסי'. למען האמת, כל שנה צריכה להיות שנת השפה הבלארוסית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו