תמרור אזהרה מאז ולתמיד: "עלינו לשמור על עצמנו מפני עצמנו"

השנה אנחנו מציינים 80 שנה לשחרור מחנה אושוויץ, שהפך יותר מכל מקום אחר למחנה שמסמל את השואה. זאת, משום שנרצחו בו 1.1 מיליון בני אדם, מתוכם כמיליון יהודים - יותר מכל אתר השמדה אחר בשואה, וכנראה גם בהיסטוריה בכלל.

המקום הפך לסמל גם כי מעצם היותו מחנה ריכוז ועבודה ענק, יצאו מאושוויץ כ־250 אלף שורדים, מתוכם כ־20% יהודים. השורדים, וביניהם כאלו שהתפרסמו מאוחר יותר כמו אלי ויזל, פרימו לוי, ויקטור פרנקל וסימון וייל, סיפרו את סיפורו של המחנה לעולם, ובכך הוא התפרסם יותר ממחנות אחרים - כמו בלז'ץ, שבו נרצחו כחצי מיליון יהודים וניצלו ממנו שלושה בלבד. כמו כן, אושוויץ התפרסם גם משום שהיה מחנה בינלאומי: יהודים מכל אירופה שולחו אליו להשמדה, ואסירים אחרים שאינם יהודים נכלאו בו במספרים משמעותיים.

בשל היותו סמל, ראוי לחזור לכמה מאפיינים של אושוויץ שיכולים ללמד אותנו על השואה, ולא פחות חשוב - על ימינו אנו. שתי תופעות שמאפיינות את החיים המודרניים מאז המהפכה התעשייתית באו לידי ביטוי באושוויץ, ומלמדות אותנו כי לצד הדברים המדהימים שמביאה הקידמה - היא גם טומנת בחובה סכנת קטסטרופה לאנושות.

הראשונה היא המדע. כדי להבין עד כמה מרכזיים היו אנשי המדע באושוויץ, די להתבונן במקומם המרכזי של הרופאים במחנה. אלו לא היו רופאים שוליים, וחלקם הגיעו מהאוניברסיטאות הטובות ביותר בגרמניה. ב־1942, כמחצית מהרופאים בגרמניה היו חברים במפלגה הנאצית - יותר מכל מקצוע אחר. די אם נזכיר את ד"ר יוזף מנגלה הנורא, שהיה תלמידו של פרופסור אוטמר פון פרשוהר, אחד הגנטיקאים הנודעים והנחשבים באירופה.

פרוצדורה מדעית מזויפת

הרופאים הנאצים לא היו כלי בידי השיטה באושוויץ, אלא נושאי השיטה, לב־ליבה. היו להם שלושה תפקידים: ראשית - הרופא הנאצי היה אחראי על הסלקציה המפורסמת במשלוחי היהודים שהגיעו למחנה. הוא זה שקבע מי לחיים ומי למוות. כ־15% מהיהודים היו נשלחים להירשם כאסירים במחנה, וכל השאר היו נרצחים בתאי הגזים בתוך כמה שעות.

תחשבו על זה: מדענים שנשבעו את שבועת היפוקרטס - לטפל בכל חולה - לקחו על עצמם את תפקיד האל, והשתמשו במכובדות המדעית שלהם כדי לייצר מצג שווא של פרוצדורה מדעית, שבעצם היתה מפעל להשמדת אנשים חפים מפשע.

התפקיד השני של הרופא באושוויץ היה לאשר את סיום תהליך ההמתה בגז. היו רבים שהיוו חלק מתהליך ההגזה הנורא שעברו היהודים - אבל רק אחד היה יכול בסופו לאשר את "הצלחתו" ואת פתיחת הדלתות, והיה זה הרופא הנאצי, כמובן.

התפקיד השלישי היה ניסויים רפואיים: הרופאים במחנה היו אחראים על בתי החולים השונים שהיו פזורים בו (למעשה מדובר בעשרות תתי־מחנות), ובתוך בתי החולים הללו עיקר הפעילות היתה קשורה לניסויים רפואיים למטרות שונות - מבדיקה של עמידות לקור או ללחץ אוויר, ועד לניסיונותיו של מנגלה לשנות לכחול את צבע העיניים של האסירים. הניסויים הללו נעשו ללא רשות האסירים, כמובן, תוך שימוש בשיטות אכזריות, ושוב - בשם המדע.

האמצעים לממש את הרשע

התופעה השנייה שבאה לידי ביטוי באושוויץ במלוא עוצמתה ולימדה על הסכנות שבקידמה, היתה השואה כאירוע טכנולוגי. כשאני מדריך קבוצות באושוויץ, אני נעמד איתן בבירקנאו (אושוויץ 2), בסמוך לתאי הגזים, ואומר להן שכעת נדבר על השואה כתופעה טכנולוגית. אנשים מייד תמהים, אבל אני אומר להם שאין מנוס.

בעידן של שינויים מדהימים באיכותם ובקצב שלהם, אנחנו חייבם להבין שלטכנולוגיה יש שני מופעים: מצד אחד - היא תמיד מאריכה תוחלת חיים ומשפרת איכות חיים, ומהצד השני - אנחנו, כבני אדם, משתמשים בה גם כדי להרוס את החיים של עצמנו. כך גם באושוויץ, ובשואה בכלל.

יש לכך דוגמאות רבות, אבל הברורה מכולן היא המצאת הרכבת. הרכבת הומצאה בתחילת המאה ה־19, כאחד ההישגים המפוארים של המהפכה התעשייתית. בזכות מנוע הקיטור, ואחר כך הדיזל, הרכבת אפשרה שינוע של סחורות, בני אדם, מידע ועוד. הרכבת שיפרה דרמטית את פוטנציאל החיים באיכות ובכמות, כמו שלא ניתן היה לדמיין לפני המצאתה. כבר בדרך לאושוויץ רואים את אינספור מסילות הרכבת ששימשו לפני השואה את המקום, שהיה צומת רכבות בין מזרח אירופה לבין מערבה.

אלא שבאמצעות אותן רכבות ששינו את פני היבשת, הנאצים הצליחו לשנע יהודים מכל רחבי אירופה בזמן קצר באופן בלתי נתפס. זמן נסיעה ברכבת מפריז לאושוויץ, למשל, כולל עצירות ביניים, היה כמה ימים בלבד, לעומת כחודש בכרכרה או חודשיים ברגל. כמו כן, הרכבת אפשרה לשנע בכל משלוח 2,000-1,000 יהודים, ואף יותר. תחשבו על הנתונים האלו, ותבינו את המרכזיות של הטכנולוגיה בשואה. אפשר לומר בבירור שהחידוש לא היה היטלר - הרי כבר היו רשעים כמוהו לאורך ההיסטוריה - החידוש היה האמצעים הטכנולוגיים שהיו בידיו כדי לממש את הרשע שלו.

כן, זה יכול לקרות שוב

התופעות הללו של מדע וטכנולוגיה - על הבנייה שלהן את האנושות לצד ההרס שהן מביאות - מלוות אותנו גם בימים אלו, כמובן. כשאנחנו בעיצומה של מהפכת הבינה המלאכותית, שהיא חלק ממהפכת המידע, כבר ברור לכולנו שהאנושות עומדת בפני זינוק שיביא שוב לקפיצה באיכות החיים ובתוחלת החיים. אבל כבר מהשלבים הראשונים של מהפכת המידע והרשתות החברתיות שחווינו ב־30 השנים האחרונות, וביתר שאת בעשור האחרון, אנחנו לומדים על הסכנות.

הסכנות הללו מגוונות - הקיטוב ההולך וגובר בדמוקרטיות, הניכור, הבדידות והאלימות אצל בני נוער כתוצאה מהרשתות, השימוש האכזרי בטכנולוגיה שעושים כוחות רשע כחמאס ואיראן, הזרועות האימתניות ששולחת סין ברחבי העולם, ועוד ועוד תופעות שנובעות מהתפתחות המדע והטכנולוגיה. את מגמות הקידמה אין דרך או צורך לעצור, אבל האחריות האישית והמדינית שלנו הוא לשמור על עצמנו מפני עצמנו ומפני אויבים. כי כפי שאמר פרופ' יהודה באואר, מגדולי חוקרי השואה, כשנשאל איך הוא יודע שהשואה יכולה לקרות שוב: "כי היא כבר קרתה. וברגע שיש לאירוע תקדים - הוא בהכרח יכול לחזור שנית".

80 שנה אחרי שחרור אושוויץ - אסור לנו לשכוח. למענם, למעננו ולמען הדורות הבאים.

כותב הטקסט: ד"ר יואב הלר, יו"ר תנועת הרבעון הרביעי, היסטוריון של השואה.