בזמן שפניות לסיוע נפשי קפצו באופן דרמטי בעקבות 12 ימי הלחימה עם איראן, מתנדבי עמותת סה"ר הפזורים ברחבי העולם, סיפקו מענה מיידי מסביב לשעון. "המתנדבים שחיים בחו"ל נמצאים במרחק פיזי מהסכנה, מה שמאפשר להם להיות יותר מווסתים רגשית ופנויים לתמוך באחרים".

איילת בורד, פסיכולוגית שיקומית מומחית בצפון אמריקה, מסבירה על התיווך בין מתנדבים מעמותת סה"ר שבתפוצות, לבין אלו שנזדקקו לסיוע בארץ: "הם יכולים לתפקד כמתווכים בין העולם הבטוח לבין המציאות הקשה של הלחימה".

כשהאזעקות נשמעו ברחבי ישראל בתחילת הלחימה עם איראן לפני שבועיים, לא רק תושבי המדינה מיהרו למקלטים. באותו זמן, במרחק אלפי קילומטרים, מתנדבי העמותה שחיים בחו"ל התגייסו לפעולה דרך מסכי המחשב שלהם בקווי התמיכה הנפשית של עמותת סה"ר-סיוע והקשבה ברשת.

"אני שוכבת במיטה נוחה והילדים שלי ישנים בחדר השני, אבל רק חושבת על המשפחה והחברים שלי שישנים בממ"ד או בכלל לא יכולים לישון, ולא מצליחה להירדם," מספרת ש', מתנדבת סה"ר המתגוררת בארה"ב. "משמרות ההתנדבות הן ההצלה שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתה לי את ההתנדבות, הייתי משתגעת מלא לעשות כלום".

מענה מיידי מעבר לאוקיינוסים

העלייה הדרמטית בפניות לסיוע נפשי בעקבות הלחימה עם איראן הביאה לידי ביטוי תופעה יוצאת דופן: קהילות ישראליות בעולם שהפכו לחוליה מרכזית במערך התמיכה הנפשית הלאומי. מתנדבים מניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון וטורונטו מספקים מענה מסביב לשעון לישראלים שמתמודדים עם החרדות והטראומות של המלחמה.

"מזל שאתם קיימים, אתם המקום היחיד שאני יכול ממש לפרוק מה שעובר עלי," כותב פונה בצ'אט האנונימי של סה"ר. "עד שאני אצליח לראות פסיכולוג יעברו אולי שלושה או ארבעה חודשים במקרה הטוב, אז לפחות יש לי אתכם".

בניגוד למתנדבים בישראל שחיו בעצמם את החוויה הטראומטית של הירי מאיראן, המתנדבים מקהילות ישראליות בעולם יכולים לספק פרספקטיבה שונה. הם מבינים את השפה, התרבות והכאב, אך אינם נמצאים תחת הלחץ הרגשי והפיזי הישיר של המלחמה. "כאשר מתקיימת לחימה, לעתים קיימת תחושה כי העולם החיצוני עיוור לסבל או תופס אותו בצורה פשטנית," מציינת בורד. "הקשר עם הישראלים שחיים בחו"ל מחזק תחושה הפוכה של 'עדות' לחוויה והנכחתה מחוץ לגבולות המדינה".

המודל מאפשר יישום של מה שנקרא "הסטת משימות" (task-shifting) - העברת משימות טיפוליות מאנשי מקצוע למתנדבים מיומנים, במיוחד במצבי חירום. זוהי גישה חיונית בתקופה שבה מערכת בריאות הנפש בישראל נתונה תחת עומס חסר תקדים.

"חוסן שיתופי"

התופעה יוצרת מה שחוקרים מכנים "חוסן שיתופי" - רשת קשרים גלובלית של מתנדבים הפועלים בשיתוף פעולה ומחזקים לא רק את הפונים לשירות, אלא גם זה את זה. מתנדבים החיים בישראל, המתמודדים עם עומס רגשי יומיומי, מקבלים תמיכה מעמיתיהם בחו"ל שמספקים להם פרספקטיבה ועידוד.

"מתקיימת דינמיקה של חיזוק הדדי בין מתנדבים הפועלים בתוך אזור המשבר לבין אלה שפועלים מהתפוצות," מסבירה בורד. "למרות הפערים הגאוגרפיים, מצליחה להיבנות תחושת לכידות עמוקה: הבנה שכולנו פועלים מתוך אותו כאב, אותם ערכים, ואותה תחושת שליחות".

עבור ישראלים שחיים בחו"ל, ההתנדבות מספקת לא רק אפשרות לתרום, אלא גם דרך להתמודד עם הרגשות המורכבים שמעורר המרחק מהמולדת בזמן מלחמה. הם חווים מה שחוקרים מכנים "טראומה עקיפה" - תגובה נפשית למידע שוטף על האירועים הקשים, לצד "אשמת ניצולים" - תחושת אשמה על היותם במקום בטוח בעוד היקרים להם בסכנה.

"ההתנדבות מאפשרת לפרט לעבד את רגשותיו במרחב בטוח, לחוות תחושת משמעות ושליטה, ולחזק קשרים עם קהילת המוצא," מסבירה בורד. "היא הופכת את הישראלי שחי בחו"ל ממי ש'מנותק' מהחוויה הלאומית, לשותף אקטיבי בעיצובה".

עם החזרה לשגרה בישראל אחרי 12 ימי הלחימה עם איראן, המודל שפותח במהלך המשבר עשוי להוות תשתית חיונית למערכת בריאות הנפש לטווח הארוך. "זוהי לא רק פעולה ערכית, אלא גם מרחב של החלמה הדדית," מסכמת בורד. "היא הופכת את המרחק הפיזי מהמולדת לגשר של תמיכה וסולידריות".