יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם: הורים לילדים על הרצף מדווחים על שינויי התנהגות מאז המלחמה

לקראת יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם אשר מצוין היום (שלישי), ערכה "אותי - עמותה ישראלית לאוטיזם", סקר בקרב הורים לילדים עם אוטיזם העוסק בהשלכות 7 באוקטובר על ילדיהם.

מתוצאות הסקר ניתן לראות כי יותר ממחצית מההורים חשים בשינוי במצב ההתנהגותי של הילד או הילדה מ־7 באוקטובר, כאשר 47% מהם מדווחים כי השינוי היה לרעה והתבטא בין היתר בעליה בחרדות, קושי בוויסות רגשי, רגישות גבוהה לרעשים ורגרסיה בתפקוד.

יותר ממחצית מהנסקרים דיווחו כי הם נאלצו להשקיע יותר זמן או כסף בטיפול בילדיהם, ו-23% נאלצו להיעזר באדם נוסף על מנת לטפל בילדיהם. 19% דיווחו שהם מתקשים יותר בהתמודדות היומיומית כהורים לילד עם אוטיזם מאז 7 באוקטובר.

עו"ד ציפי נגל אדלשטיין, מנכ"לית "אותי - עמותה ישראלית לאוטיזם", אומרת: "אין ספק של-7 באוקטובר היו השלכות רבות על הורים לילדים עם אוטיזם. מצב החירום, שינוי השגרה הפתאומי והיעדר המסגרות הטיפוליות השפיעו על רבים והוסיפו לא מעט קשיים והתמודדויות. כל זאת נוסף למחסור החמור במקצועות הטיפול שהיה קיים עוד לפני המלחמה, ורק התעצם בימים אלה.

"אנחנו באותי דאגנו כבר בשבוע הראשון למלחמה לייצר מסגרת טיפולית, בין אם פרונטלית ובין אם מרחוק, על מנת לתמוך בכל ההורים והילדים שהיו זקוקים לנו".

אריאנה דוקרקר, תושבת קיבוץ דורות התפנתה ב-7 באוקטובר עם שלושת ילדיה המאובחנים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה. יוגב וחן קליין ממושב עין יהב אירחו אותה עם שלושת ילדיה ואב ילדיה בצימר שלהם וסיפקו להם כל צורך בסיסי ועטפו אותם בחיבוק. לאחרונה עברה אריאנה להתגורר בקיבוץ בית קמה והיא מספרת על השלכות החודשים האחרונים על ילדיה.

"בשעות אחה"צ של 7 באוקטובר ברחנו בלי לדעת לאן, פשוט נסענו דרומה. לא ידענו איפה אנחנו הולכים לישון באותו הלילה. תוך כדי הנסיעה המטורפת אחננו רק מקבלים עוד ועוד הודעות על חברים, מכרים וקולגות הרוגים ומנותקי קשר. ההתמודדות עם הילדים הייתה מאוד מאתגרת, גם אליהם הגיעו ידיעות קשות על חברים לכיתה ומורות שנחטפו ונרצחו".

על הקושי לייצר מסגרות חינוכיות לילדים מספרת איראנה: "בהתחלה לא היו מסגרות חינוך והקושי לייצר עבורם שגרה היה עצום. גם כאשר החלו לארגן מסגרות חינוך היה קשה מאוד לשלבם כילדים עם צרכים מיוחדים. בתי הגדולה (14) על הרצף האוטיסטי, סירבה לצאת מהמיטה בשבועות הראשונים והייתה ללא מסגרת במשך שלושה וחצי חודשים. 7 באוקטובר היה קשה לכל אזרח במדינה, אולם לתושבי העוטף במיוחד זה היה יום מזעזע, אין מילה שתטיב לתאר את מה שעברו שם. לתושבי העוטף עם ילדים עם צרכים מיוחדים על אחת כמה וכמה.

"אנחנו מתמודדים עם רגרסיה, בדידות גדולה, התפרצויות זעם ומשברים רבים. ההתמודדות היומיומית כהורה לילד עם צרכים מיוחדים קשה הרבה יותר מבשגרה, זו נקודת המוצא שלך".

"לדורות כבר לא אחזור"

אריאנה מספרת על התמיכה שקיבלה מצוות הגן של עמותת אותי, שבו לומד בנה הקטן קורן: "החל מאותה שבת בבוקר, בדקות הראשונות, על אף שחלקן שומרות שבת, הן יצרו קשר, הרגיעו, סידרו לי את הכאוס בראש ועזרו לנשום ולקבל החלטות מורכבות מאוד. כל זאת כמובן בנוסף לכלים פרקטים להתמודדות עם קורן והנגשת המידע עבורו".

היום, חצי שנה אחרי, היא לא חושבת שתחזור לקיבוץ דורות. "כאמא לילדים עם צרכים מיוחדים, גרושה, עצמאית, תושבת הדרום, כאזרחית במדינה הנמצאת במשבר שייכות קשה - לדורות כבר לא אחזור כנראה. כן חשוב לי להישאר קרובה לאב ילדיי באזור, לקהילת שער הנגב שאני מכירה היטב ואוהבת מאוד, אך עדיין לייצר לילדי סביבת חיים נורמלית עד כמה שאפשר, מיטבה, כזו שתאפשר להם להתפתח ולהתקדם ולהעניק להם את הטוב ביותר שאני יכולה".