הפגנת הימין שצפויה הערב (רביעי) קיבלה דחיפה משמעותית עם החלטתה של עידית סילמן לפרוש מהקואליציה. מה שהיה נראה כמו חלום רחוק, עם ממשלה שכל חלקיה מאוחדים ועם דחיפה רצינית להמשיך יחד עד הסוף, התחיל היום להתפרק מוקדם מהצפוי עם איבוד הרוב הקואליציוני. במידה שלא ימצאו אלטרנטיבה עד לחידוש מושב הכנסת, ייאלץ בנט להניח את המפתחות. ממשלה ללא רוב בכנסת וללא רשת ביטחון מאף מפלגה אחרת מהאופוזיציה לא יכולה לתפקד.
זה כנראה מה שינסו כעת לעשות בנט ולפיד בשבועות הספורים שעוד נותרו להם. זה יהיה קרב מאסף. אם האירוע היה מתרחש לפני מספר חודשים היו מוצאים בקלות ח"כים מהרשימה המשותפת שיעשו זאת. הם כבר הוכיחו הרי שלמען יציבות הכיסא אין שום עכבות. לא מנסור עבאס, ואם יש צורך גם לא אחמד טיבי.
אלא שבינתיים גם טיבי החליף דיסקט. אם בהצבעה על הקמת הממשלה נעדר מהמליאה כדי לוודא שיש לה רוב ורק לאחר שהתברר שכן יצא ממחבואו והצביע נגד הקמתה, הרי שבשבועות האחרונים הצטרפו הוא, עודה וחבריהם להצבעות נגד הממשלה מתוך כוונה מוצהרת להפילה. ככל שרע"מ נטעה את עצמה חזק יותר בקואליציה, כך הם החריפו את מתקפותיהם מהאופוזיציה.
בצמרת ימינה, בנט ושקד, לא העריכו כי מסילמן תצא הרעה. גם אחרי שהבהירה כי מבחינתה ניצן הורוביץ לא יכול להיות שר במדינה יהודית, זלזלו השניים בכוונותיה וסברו שמדובר בניסיון לתפוס כותרות ותו לא. בנט עוד הספיק להתייחס לאמירותיה בזלזול מתנשא כשאמר לעיתונאים בעת ביקורו באוגדת איו"ש שלא מקובל עליו הצבת אולטימטום ואיומים. ברור שלא הוא ולא לפיד זיהו את האיום הממשי המתרגש ובא עליהם ולא ניסו אפילו לכבות את השריפה, לקרוא להורוביץ לסדר או כל דבר כזה, שיכול היה למנוע את צרת סילמן.
ככל שבקואליציה ינסו למצוא את האצבע החסרה של סילמן כדי לשרוד עוד מושב ולהגיע לאוגוסט בשלום, בליכוד ובאופוזיציה יעשו כל מה שהם יכולים למנוע מצב כזה. לא רשת ביטחון מאף ח"כ ואולי אפילו להרחיב את מעגל המורדים משורות הקואליציה ולהוסיף על סילמן עוד אחד או שניים שירחיבו את הפער. שעון החול עד לחידוש מושב הכנסת התהפך היום, והמרוץ לשיפור עמדות עבור שני הצדדים נפתח. רק אחד מהם יגיע כשידו על העליונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו