סכנת ה-20 אחוז - מי באמת מנהל את המדינה

זה הזמן לקבל החלטות. כן, מקבלי ההחלטות הם כל אחד ואחת מהקוראים פה. הנציגים בכנסת הם רק הזרוע שלנו, ובפעם האחרונה שבדקתי - היד לא מקבלת החלטה לבד, צריך מוח שיגיד לה מה לעשות. מן המקובלות היא שעם ישראל מסכים על 80% מהנושאים. יתרה מכך: מעולם לא הסכמנו על יותר נושאים מאשר כיום. אבל באיזה תהליך מופרע אנחנו מתחפרים והופכים את אנשי ה־20% לכוכבים החדשים שלנו. זה מעולה כדי לייצר טראפיק לבחירות ולרייטינג, זה מסוכן לעתיד ילדינו.

אז הנה רשימת ה־20% שליוותה אותנו בימים האחרונים, וכמו אוהד מופרע, קפצה מהיציע למגרש ומנהלת לנו את משחק החיים:

1. מינוי מבקר המדינה

הנה האמת: האופוזיציה נכשלה בכך שלא הציבה מועמד משלה. לגמר הגיעו שני מועמדים ימנים, סליחה - "שמרנים", והימני המועדף על נתניהו ניצח.

תניחו בצד את הדרישה המגונה לצלם את ההצבעה - נתניהו עושה הכל כדי לנצח, ואם זה לא חוקי, שיתכבד בג"ץ ויפסול. הבעיה היא לא שנתניהו הביא רוב למועמד שלו, אלא שהוא בכלל מרגיש בנוח שעורך דינו יהיה מבקר המדינה. עצם הלגיטימיות להעדפת טובת האישי על טובת המדינה, היא יריקה בפרצוף ה־80% והעדפת האינטרס של ה־%20 הנותרים.

2. ניהול המלחמה

יש לנו צליאק לקונספציות. כואבת לנו הבטן מכל מה שנראה נרמול ירי על אזרחינו, וטוב שכך. לכן הבעיה היא לא משך המלחמה ובטח לא עצם המלחמה, הבעיה היחידה היא שמישהו חושב שאנחנו נתרגל לכך שיורים על אזרחינו בצפון. ושימו לב: לא כי זה יכול לזלוג למרכז, אלא כי יורים על אזרחינו בצפון.

עוד לא סיימנו, והאמת היא שטרם התחלנו להכות על חטא השתיקה כשהפגיזו את תושבי הדרום 20 שנה - ואנחנו גם לא מסוגלים לשכוח איך זה נגמר. כעת ישנן שתי אופציות: לריב עם טראמפ כשנחצים קווים אדומים מדם אזרחינו, או לומר בפה מלא שאנחנו מסכנים אותם תמורת החבר מאמריקה. לבלבל לנו את המוח זה כבר מזמן לא אופציה במסגרת חוק ה־80/20 החדש.

3. מינוי ראש המוסד

אם בחרנו ראש ממשלה, אנחנו מעוניינים שהוא ישלוט. אני יודע שזה נשמע מופרע, אבל זה נכון לכל מנהיג ובכל מקום. היו כאלה שנבחרו ועשו אוסלו, והיו כאלה שעשו התנתקות, מלחמת לבנון השנייה, הסכם שלום או הסכמי גז. יו ניים איט.

הסטארט־אפ דווקא הוכיח את עצמו: מי שלא היו מרוצים ממנו,  הוחלף. היו גם כאלה ששרדו, ואיתנו כבר 30 שנה און אנד אוף. לכן אין דבר שיותר משרת את נתניהו מההתנפלות הביזארית על כל מינוי שלו, מראש השב"כ ועד ראש המוסד, עבור ברמטכ"ל ובמזכיר הצבאי. כן, ה־%80 רוצים רה"מ ששולט במדינה שבחרה אותו. תפסיקו להעמיד פנים שההתנגדות למינויים "ערכית". רואים לכם. 

4. חוק הגיוס

כמו בלון מנופח שאתה מנסה להכניס לכיס, כל פעם שננסה לעוות את הדרישה לשוויון בנטל - היא תתנפח מכיוון אחר. אין ולא תהיה הסכמה שילד בתל אביב, בגוש עציון ובאשדוד יצטרך להתגייס לשלוש שנים, בעוד חברו בבני ברק יישאר בישיבה, יקבל תקציבים, ובתמורה יחסום לו את הכביש ויקרא לו נאצי. לא מבינים את זה? תקבלו התנהגות מופרעת על סף ביתו של שופט עליון.

נתניהו, במופע ניתוק לא אופייני, נכנס כמו שור שרואה סמרטוט אדום באנשי ה-80%, ואסור להם לוותר. הנה הערכה מושכלת: החרדים יודעים שזה נגמר, הם מעדיפים שתקום קואליציה שתגייס אותם, תסיר את הפלסטר במכה, כדי שאחרי העברת החוק והזעקות המתבקשות הם יוכלו לחזור לקואליציה.

5. הפריימריז

בכ-80% מהמפלגות כבר אין פריימריז. היד הנעלמה של השוק הפוליטי סידרה את זה לבד, כמה מהמם. נותרו שתי מפלגות מרכזיות שדבקות בשיטה הזאת: הליכוד והדמוקרטים, והן בדרך לברית אחים במובן הרע של המילה.

נבחרת הכותבים של "היום" | קראו עוד

• "מאות מחבלים חצו את הליטאני": כך 7 באוקטובר של חיזבאללה סוכל ברגע האחרון | עמית סגל
  
  
• איום חדש מרחף מעל ישראל – ונקודת התורפה של צה"ל זועקת לשמיים | יואב לימור
  
  
• בין הבופה לקוקטייל בבריכה, מופע האבסורד של המשפטנים שבר שיאים | עירית לינור
  

בליכוד זה פשוט: ישנם אנשים שבאים לעבוד. הם עושים פחות רעש. הם רבים פחות עם הצד השני. הם מייצגים את ערכי הימין ולא בהכרח את ערכי נתניהו. הם יכולים להיות נגד ההשתמטות, נגד הפסקת אש עם חיזבאללה או נגד מינוי פרקליט נתניהו למבקר המדינה - בקיצור, נגד מהלכים שתוקעים אצבע בעין לשמאל במקום להגשים את אידיאולוגיית הימין. בפריימריז הם יכולים למצוא עצמם מחוץ לרשימה, וד"ש מיולי אדלשטיין או דן אילוז.

עכשיו שימו לב לתמונת הראי שלהם ברשימת הדמוקרטים, העבודה־מרצ בהנהלה חדשה. ממעקב אחרי סקרי המצטרפים המובילים עולה דבר מרתק: אין בהם אנשי שתי מדינות או מחנה השלום, אין שם אפילו שמאל שקורא לעצמו שמאל. מה יש שם? הרבה רל"ביזם, מחאות וקפלן - אג'נדה שלמה שיכולה להתחבר בקלות לליברמן ולבנט.

מועמדים שהיו שנים בשוחות וניהלו קרבות אידיאולוגיים כנציגי השמאל הרעיוני, מוצאים את עצמם לא טרנדיים כי לא הדליקו מדורות על איילון, וד"ש מיריב אופנהיימר. אזהרה: אם כולם עושים אותו הקמפיין, הדמוקרטים יהיו הראשונים שיפסידו. אם הבידול לא אידיאולוגי, הבוחרים "יתרמו איברים" למפלגה הגדולה בגוש. אם המטרה היחידה היא להחליף את ביבי - ילכו למחליף של ביבי, והוא לא יהיה יאיר גולן. מי שיעשה קולות של שיח רעיוני אבל יקים מפלגת מחאה, יקבל מפלגת אופוזיציה קטנה.

הפריימריז בפרפורי גסיסה, אבל עד שיחלפו מן העולם, כדאי שמתפקדי הליכוד והדמוקרטים יהיו המבוגר האחראי במפלגותיהם.    

אנשי ה-80%: לא מאוד מסובך להבין שאתם הרוב, עכשיו רק נשאר לבחור במי שמייצג אתכם. פוליטיקה היא קודם כל מתמטיקה, ועקומת הלמידה שלנו בינתיים, ובכן, עקומה. השינוי בידינו.