עונש מוות? כך מחדל הטיפול במחבלים בבתי חולים ציבוריים נמשך בחסות הקואליציה

מספר האסירים הביטחוניים בישראל זינק משמעותית מאז תחילת המלחמה ועומד כעת על כ-9,500 אסירים - וביתר שאת, בשל החזקת אלפי מחבלי נוח'בה שנתפסו ב-7 באוקטובר ובקרבות בעזה. המצב הזה מעלה בעיה נוספת – מה עושים כאשר המחבלים האלו נזקקים לטיפול רפואי? ברור שאין שאלה – חובה להעניק לאותם המחבלים טיפול רפואי. אך איך מוודאים שמחבלים מאחורי סורג ובריח לא מסתובבים במסדרונות בתי החולים עם אזרחים מן השורה.

נתונים שהגיעו לידי "ישראל היום", לקראת הדיון בוועדה לביטחון לאומי בנושא ביוזמת חברת הכנסת יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), חושפים את תמונת המצב במתקני הכליאה בארץ, זאת לעומת מדינות אירופה: בעוד שבישראל, ברירת המחדל היא לרוב להעביר ישירות לבתי החולים הציבוריים (מה שהוביל לעשרות מקרים של אשפוז מחבלי חמאס לצד אזרחים מהשורה) – בחלק ממדינות אירופה – בריאות האסירים היא לא השיקול הבלעדי בקבלת החלטה על מקום הטיפול הרפואי.

מסמכים אחרים, אלה של משרד הבריאות, מראים כי הטיפולים למחבלים אמנם באחריות הגורם הכולא (שב"ס או צה"ל) – אבל ההגדרות לאיך, מתי ולמה מעבירים מחבלים מבתי הכלא לבתי החולים – מטושטשות מאוד, ולעיתים אף לא קיימות. הצעת חוק שביקשה לבטל את החלת "חוק זכויות החולה" על מחבלים נפלה בהתנגדות הקואליציה.

בנוסף, במסמך שהגיע ל"ישראל היום" ונשלח על ידי ראש המל"ל לשעבר, צחי הנגבי, נכתב כי סוגיית אשפוז של מחבלים בבתי החולים האזרחיים מחייבת התמודדות מהירה – אך האחריות, לטענת ראש המל"ל, מוטלת על משרד הבריאות, המשרד לביטחון לאומי ושב"ס. הוא הוסיף שמדובר ב"סוגייה תקציבית" ולכן התשובות נדרשות ממשרד האוצר. על אף שעל הנגבי הוטלה המשימה לגבש עבודת מטה בסוגייה, ככל בחינת היקף המענה הרפואי ועלותו – בפועל, האחריות הוטלה כאמור על גורמים אחרים.

מאז המכתב של הנגבי נדמה כי המציאות בשטח לא השתנתה, ומחבלים עדיין עשויים להיות מאושפזים לצד אזרחים תמימים. חברת הכנסת מלינובסקי אף כתבה ליו"ר הוועדה לביטחון הלאומי, ח"כ צביקה פוגל: "הנושא כלל לא התקדם. משרדי הממשלה לא הציגו כל תוכנית עבודה ולא נתנו כל תשובה מהותית לסוגיות שהתבקשו - כולל עלויות הטיפול במחבלים במערכת הבריאות הציבורית".