מבנט ועד נתניהו: כשפוליטיקה הפכה חשובה יותר מאנושיות

קו אחד - ואותו הקו בדיוק - עובר בין אותם טיפוסים משונים ומקולקלים ששמחו אתמול לאידו של נפתלי בנט, או חשו דחף בלתי נשלט לעקוץ אותו, גם כאשר כבר אחלו לו בריאות, לאותם טיפוסים - משונים ומקולקלים לא פחות - שחשו צורך עמוק לשבש את אירוע החינה של אבנר נתניהו במוצ״ש.

איך אפשר להשוות? יזדעקו אלה. וגם אלה. וטיעוניהם היוקדים באש צדק קדושה עימהם: הרי נפתלי בנט גנב ממשלה בישראל, הונה את כל ציבור בוחריו ומכר את מוסריותו בעבור נזיד עדשים של ממששת מנדטים! איך אפשר לא להזכיר זאת בכל פעם שעולה שמו? ומנגד, הללו יקפצו כנשוכי נחש: בזמן שבשבי החמאס מצויים 59 מאחינו, ראש הממשלה מצטלם מחויך ושמח כולו, עם מופלטה תחובה בין שיניו, ובנו וכלתו המיועדת לצדו ולצד רעייתו - ואנחנו נעמוד מנגד? הרי מדובר במחריבי המדינה! לא נאפשר להם לשמוח.

וכמובן, ששניהם צודקים, אבל גם טועים עד העצם. אחרי הכל - מבחינה פוליטית אפשר להבין את הקצף, הזעם והמשקעים שמעוררים השמות בנט ונתניהו, כל אחד מהם, בקרב ציבור אחר. אבל כאן המקום להזכיר, את מה שעושה רושם שהרבה יותר מדי ישראלים הצליחו לשכוח בשנים האחרונות: נפתלי בנט, אבנר נתניהו, ואפילו בנימין נתניהו הם בני אדם. גם בני אדם. וכנראה שקודם כל בני אדם - לפני שהם פוליטיקאים וראשי ממשלה, בהווה ובעבר, ואולי גם בעתיד.

וזה בדיוק העניין: שבישראל של ימינו השיח הפוליטי טרף ורמס והביס כל שיח אחר. אדם הוא קודם כל ייצוגו ויישותו וביטויו הפוליטי, ורק אחרי זה - אם בכלל יש מקום לכך - גם בנאדם. ולכן, כאשר נפתלי בנט עובר אירוע לבבי מדאיג, שבסופו הוא נזקק לצינתור, וחייו ובריאותו מצויים בסכנה של ממש - הוא לפני כן האיש, האדם, הבעל, האב, החבר, נפתלי שקרוביו ואוהביו דואגים לו ורוצים בבריאותו, לפני שרוצים שיהיה ראש ממשלה.

כך גם אבנר נתניהו, איש צעיר, שכל מבוקשו הוא להינשא לבחירת לבו, ובתוך מציאות מייסרת ומורכבת - לשמוח בהקמת משפחה בישראל, נאלץ גם הוא למצוא את האירוע האישי והמאוד פרטי הזה, הופך לאירוע של מחאה פוליטית. כיצד קשור אבנר לחטאי אביו? לא ברור. וכיצד קשורה בת-זוגו? זה ברור אפילו פחות. והפתעה-הפתעה! נתניהו ורעייתו הם גם הורים שמחים לילד שנכנס מתחת לחופה וצפוי להביא להם נכדים. זה שם, זה גם שם. לא רק פוליטיקה.

קודם בני אדם, אחר כך פוליטיקה

המקום שלנו דורש תיקון עמוק ומקיף ויסודי ומהותי. אבל הוא לא תיקון פוליטי. בטח לא קודם לכל. התיקון שנדרש כאן הוא תיקון אנושי. תיקון שבו החברה הישראלית תשוב לעשתונותיה כחברה אנושית, ותתחיל להפגין חמלה כלפי אדם שעובר אירוע לבבי, או הבנה של זכותו של איש צעיר להתחתן, גם אם הוא בנו של ראש הממשלה.

כי אם יש מישהו שסבור שאם נתקן פה פוליטית את המקום נשוב כולנו להיות בני אדם, הוא מתבלבל בסדר הפעולות: אם נשוב לתקן את החברה הישראלית ונשוב להיות קודם בני אדם, ורק אחרי זה יישויות פוליטיות, אז גם הפוליטיקה תתוקן.

זה הסדר הנכון - חמלה, אנושיות, רגישות ומתינות לפני פוליטיקה. כי את המצב ההפוך מכירים כולנו, והוא, אם להיות הוגן: מחריד ממש. מחריד כמו לשמוח לאידו של אדם שעובר צינתור, או שמסיבת החינה שלו נהרסה.