למגינת ליבו של נתניהו: רגע ההכרעה הגיע

נתניהו דחה ככל יכולתו את רגע ההכרעה בנושא הנפיץ - "הרפורמה המשפטית לאן?". מדובר בשיטת ניהול המזוהה עם נתניהו המדינאי, וגם עם נתניהו הפוליטיקאי. כל החלטה שניתן לקבל מחר נדחית, דברים לא נעשים מלכתחילה, אלא רק כשכבר אין ברירה אלא להכריע. כעת, לצד בחירת נציגי הוועדה למינוי שופטים, יידרש נתניהו להודיע מה יעלה בגורל הרפורמה שעליה הכריז שר המשפטים יריב לוין עם הקמת הממשלה - האם תיקבר או דווקא תתקדם בהסכמה (או שלא בהסכמה).

הפגישות שהתקיימו בין לוין לנתניהו לאורך סוף השבוע, לא הובילו להכרעה - ולא בכדי. נתניהו נאלץ לתמרן בין הדרישה מקרב מצביעיו לקדם שינויים במערכת המשפט, שיובילו לתיקון המתבקש באיזון בין הרשויות, לבין אילוצים מדיניים שדורשים שקט תעשייתי מבית. איראן לא סתם נמצאת בראש החדשות בימים אלה, כמו יתר האיומים מצפון - כל אלה מובאים בחשבון.

גם אם נתניהו יחליט לסגור את הדלת על הרפורמה, הוא עשוי להיפגע ולמעשה להפוך את שעון החול של ממשלתו. שר המשפטים הבהיר כי הוא אינו מתכוון להישאר במשרדו על תקן מחמם כיסא, וגם השותפים האחרים לממשלה עשויים לחשב מסלול מחדש.

הרפורמה תחילה

לוין מבחינתו כבר הוכיח שהוא לא בחר בתפקיד למען הכבוד. בממשלת המעבר של 2019 הוא סירב להיכנס למשרד המשפטים, משאת נפשו, כשחסרה לו היכולת לפעול בו. אם נתניהו יבחר בשקט מדומה ובהשבתת הרפורמה, הוא ייאלץ למצוא עוד באותו השבוע גם מחליף ללוין. לעומת זאת, החלטה מורכבת תשרת את נתניהו כמו את יתר חברי ממשלתו - התקדמות עם הרפורמה, תחילה עם חוקים מוסכמים ולאחר מכן המשך הליך הידברות לטובת המשך חקיקה.

האופוזיציה בתרחיש הזה לא תקבל את מבוקשה בדמות התחייבות לאפסון הרפורמה בתמורה לשני חוקים. אך האם המחאה תתחדש בתנאים האלו שוב? נראה שכן. האם באותה עוצמה? כלל לא בטוח. כבר עכשיו אפשר לומר שהמחאה נחלה הצלחה בכל הקשור להשפעה על התנהלות הממשלה וזרועות הביטחון.

לא ברור מה עוד יוכל נתניהו לתת כדי להשביע את רצון הגרעין הקשה של המוחים, שדוחפים להפלתו. במצב הנוכחי היועצת המשפטית לממשלה לא טרחה להסב את תשומת ליבה לחסימות הכבישים, ולא יצאה בקריאה להימנע מהסתה או סתם בגיבוי לראשי אכיפת החוק.

בניגוד למחאות העדה האתיופית והמתנחלים בשנים עברו, אז נעצרו מאות ואף אלפים שהעזו לחסום כבישים, כעת ראשי המחאה מנהיגים בפועל את מערכות אכיפת החוק. מיותר לציין שוב את הנזק שכמעט נגרם לצבא בעצם איום ההשתמטות של המשרתים במילואים ביחידות המיוחדות. אם בהרב־מיארה רק הייתה מסתכלת על החלטות ועל ישיבות שקיים היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז, היא בוודאי היתה פועלת בצורה אקטיבית יותר.

מבחינת תומכי הרפורמה, התנהלות גורמי אכיפת החוק והייעוץ המשפטי לאורך המחאה הם רק דוגמאות לצורך בתיקון המערכות. לכן גם תומכיו הנלהבים ביותר של נתניהו מחכים למה שמכונה "מבחן יריב לוין" - כיצד שר המשפטים יגיב להחלטת נתניהו? האם הוא יברך על ההחלטה או יודיע על סוף דרכו בממשלה?

מרחב התמרון נסגר

הפעם, בניגוד לשנים עברו ולהחלטות שלא נרשמו עם דרך הימין, לנתניהו אין כמעט מרחב תמרון מבחינת תומכיו. חלקם היו רוצים לשמוע על הסכמות בבית הנשיא - אבל לא בכל מחיר. לכן הוא יידרש להצביע בימים הקרובים על התקדמות בחקיקת החוקים, חלקם לפחות, ולהציג אופק להמשך.

ומה באשר לוועדה למינוי שופטים? מתברר שהחשיבות הרבה שמייחסים להרכב הוועדה משמאל, לא פוגשת כלל את אלו בימין שגם ככה מתכוונים לשנות את הרכבה, ובראשם שר המשפטים. כל דיל שיתקבל באשר למינויים קרובים לא מתחיל אפילו לענות על הצורך של המבקשים לתיקון השיטה המקולקלת. לכן האפשרות למנות שני נציגי קואליציה בתמורה לקבורת הרפורמה לא עומדת כלל על הפרק.

המאבק הפוליטי בתוך הליכוד משליך בעיקר על הנראות. המאבק על הפריימריז לא עוצר בין סבבי הבחירות במפלגת השלטון. שם היו רוצים לראות את נתניהו קובר את האפשרות לשנות את הוועדה לבחירת שופטים, ולו כדי לבלום את נסיקתו של לוין בפריימריז האחרונים אל המקום הראשון.

הרגע האחרון שנתניהו רגיל לחכות לו הגיע. איש לא משך עבורו את אפשרות ההחלטה. עיניו נשואות אל ממשל לא אוהד במיוחד בארה"ב ואתגרים ביטחוניים. בימין מצפים ממנו לקבל החלטות כמו מנהיג מדיני, אך לעשות זאת תוך שאיפה למימוש מדיניות פנים ימנית. כן, גם אל מול מחאה עיקשת.