מעבר למלחמה באוקראינה ולמתיחות העולמית, שנת 2022 תירשם כאחת מאותן שנים בודדות בהיסטוריה שבהן התהפך העולם. השתנה הגלובוס שאנחנו מכירים, גם מבחינת המציאות המעשית וגם בתחום המנטלי ודרכי חשיבה. נכון לעכשיו, השינוי הזה מדמם ומלחיץ, אבל הוא לא בהכרח שלילי, אולי ההפך. כי השנה היוצאת היתה שנת התפכחות, שנה שמעוררת תקווה לאובדן אשליות ולתיקון דרך. שנה שיש בה יתרונות גם מבחינתנו בארץ הקודש.
2022 החלה את דרכה ברוח שהתקבעה מאז 1945 בואכה 1990 - מאז הניצחון הטוטאלי על הנאציזם והפשיזם ואחר כך על הקומוניזם. זה היה עולם שנשען על תחושת הביטחון של חיסול הרעים וניצחון הערכים הטובים. עולם עם הכרה מדומיינת, שלפיה לא ייתכן עוד שעבוד רצחני של עמים אחרים, ושאין עוד צורך בזהות ובהגנה לאומית.
זהו הלך הרוח שהוביל, בין היתר, לפציפיזם, להדוניזם, להצטמקות האוכלוסייה ולתחושה שאין עוד צורך בלאום. אנחנו הרי משייטים מעדנות בכפר הגלובלי, שאין בו סיכונים והבדלים בין העמים. התפיסה הזו היתה גדושה צביעות והתעלמות מהמציאות, שאנחנו ספגנו ממנה לא מעט. אבל אכן שררה במערב תחושה שלא נשקף סיכון אמיתי לעולם המוכר והשבע.
ההשקפות והתחושות הללו התרסקו סביב המשבר באוקראינה, כשהומחש עד כמה אין לדיקטטורים ולאימפריאליסטים כמו פוטין ושותפיו כל עכבות. כשהתברר עד כמה שבריריים הם החיים הנעימים של שלושת רבעי המאה האחרונה במערב, ושוב, כמו ב־1939, חייבים להקיץ ולהגן עליהם תוך הקרבה וחירוף נפש.
וכך נוצר במהלך השנה האחרונה עולם חדש, שהולך ומתגבש. ביטוי קיצוני של ההכרה במציאות גרמה למדינות סף פציפיסטיות כמו גרמניה, שבדיה ופינלנד להזניק מיידית את תקציבי הביטחון שלהן. שלא לדבר על המרת החיזור המביש אחר שלטון האייתוללות האיראני,בקריאות נחושות לחידוש הסנקציות, דווקא מגרמניה וממערב אירופה.
היקיצה היתה ועודנה קשה בתחום הכלכלי והאנרגטי, בין היתר כתוצאה מניוון מכוון שגזרה על עצמה אירופה בנוגע למקורות האנרגיה הזמינים שלה, מפחם ועד אטום. בעולם של אתמול שלטה ההערכה שלעולם ניתן יהיה לסמוך על גז רוסי זול, ולכן אפשר לקדם חזונות של דאגה לסביבה ללא חשבון. החורף הקר והיקר במיוחד באירופה מספק עכשיו המחשה פיזית צורבת לפחד המנטלי שמקרינה הזוועה האוקראינית.
זה לא שהכתובת לא היתה על הקיר. ההשתלטות על קרים ועל המחוזות הבדלניים, הדיכוי הרצחני בסוריה, ההכרזות והמעשים של איראן, תעלולי צפון קוריאה, אפגניסטן, וכמובן האיומים הקיומיים על ישראל - כל אלו אינם חדשים. אבל רק בערבות אוקראינה התרסק השריון המנטלי המערבי. בדיוק כמו נפילות האסימון עם הפלישה הנאצית לפולין בספטמבר 1939, ההתקפה על פרל הארבור ב־1941 ומכתב שר החוץ הגרמני צימרמן, שדחף את ארה"ב למלחמת העולם הראשונה ב־1917.
אלא שההתפכחות מרוסיה ומאיראן משליכה גם על המאבק הגלובלי מול סין. במקום התרדמה מול השאיפות האימפריאליסטיות של בייג'ינג בשנות הגלובליזציה העליזות, עברנו למאבק נחוש בכל העולם. על פני כל הגלובוס. זו לא רק טייוואן - בשבוע שעבר נזכרו האמריקנים לזמן פסגה של כל מנהיגי מדינות אפריקה בוושינגטון, כדי לעצור את הסחף הסיני באפריקה עצמה. זהו עוד ביטוי לדרמת ההתפכחות של 2022.
מבחינתנו טמונה בהתפתחות הזו רק ברכה, כמי שסובלים במיוחד מעולם האשליות המערבי. זה שמתעלם בערלות לב מהסיכונים הקיומיים שלנו. יתרון ראשון מוחשי טמון בכסף הרב שזורם מהעולם לרכישת כלי נשק ומערכות הגנה ישראליות, ובד בבד חודרת גם במערב ההכרה עד כמה ישראל היא חוליה קריטית ברשת ההגנה של העולם השפוי. אבל לגבינו - הדרמה האוקראינית והשבריריות המערבית מדגימות שוב עד כמה אנחנו חייבים להתחזק ולסמוך רק על עצמנו. במיוחד לא להיכנע לגורמים אירופיים או אמריקניים שחותרים לפגוע בביטחון ובמרקם הפנימי שלנו. גם אנחנו חייבים ללמוד משהו מקריסת העולם הישן ב־2022.
החמצה היסטורית
לצד הזעזוע מהתוכניות ומהשאיפות של ראשי המפלגה המכונה "הציונות הדתית" שנחשפו השבוע, מטרידה יותר מכל תחושת ההחמצה: איך לעזאזל הם הצליחו להכניס את עצמם ואותנו לסמטה החשוכה הזו? שהרי ההישגים שלהם במשא ומתן הקואליציוני חסרי תקדים, וגם אם ייושמו רק חלקם, יתחולל בארץ שינוי חיובי דרמטי. אבל למרות זאת הצליחו במפלגת סמוטריץ' לצבוע את עצמם בצבע כהה של קיצוניות, כפייה וקנאות דתית.
ניתנה בידיהם הזדמנות היסטורית לחולל מהפכה בקדנציה הקרובה, שתגשים חלקים מרכזיים מהמשנה של הימין האידיאולוגי. בתחום המשילות - דיכוי הטרור והפשיעה, תיקון המערכת המשפטית בתבונה, ובמיוחד - הכרעת הוויכוח על עתיד יו"ש וקבירת קטסטרופת "חזון שתי המדינות". לראשונה, בשל המצוקה והיעדר האלטרנטיבות של בנימין נתניהו, הוא נאלץ להסכים לשינויי פרוצדורה ותוכן, שהוא עצמו חסם כל ימיו כראש ממשלה. והנה, את ההזדמנות הזו הצליחו סמוטריץ' ועמיתיו לסאב ולסכן בהבל מעשים והתבטאויות.
לדוגמה, המינוי של שר במשרד הביטחון שישים קץ להפליית היהודים לרעה ויעצור את ההשתלטות הפלשתינית על שטחי C, הוא מהלך קריטי בחשיבותו. הביקורת על המהלך צבועה וכוזבת, ועושים שימוש בטענות שווא לגבי הפעלת הכוח ועוצמת צה"ל כדי להסתיר את המניעים האמיתיים של מי שהמיטו עלינו את אסון אוסלו וההתנתקות. אבל מדוע, לשם שמיים, צריך היה סמוטריץ' לכרוך את החוק החשוב הזה בחוק המתועב שיכשיר את הכהונה של העבריין הסדרתי אריה דרעי?
חמור מכך, למה נשכב סמוטריץ' באופן שיטתי על הגדר עבור החרדים, תומך בדרישות שלהם, מתקציבים ועד אורח חיים? הם הרי מציבים אנטיתזה ממוקדת לדרכה של הציונות הדתית הערכית והחשובה, שמשרתת ושומרת מצוות. ואיך ייתכן שסמוטריץ' הוא זה שדחף להכתיר את הרב הראשי הספרדי על צה"ל? המשרה הזו הרי רשומה בטאבו על שם האריסטוקרטיה של ש"ס - משפחות יוסף ודרעי, והרב הראשי הספרדי בדור האחרון הוא תמיד חרדי - ותומך האינטרסים של ש"ס.
זהו הכיוון שמפלגת הציונות הדתית רוצה לקדם עכשיו בצה"ל? גם שחיתות וגם הכפפת הצבא לסטנדרטים של החרדים? שלא לדבר על התבונה שבחידוד סוגיות שוליים כמו מתן שירות ללהט"בים. גם אם יש משהו בטענה שאין מקום להכריח בעל אולם דתי לערוך חתונה לזוג הומוסקסואלים עם עצי אשוח, זהו הנושא שחייבים בגללו להדליק את הארץ דווקא עכשיו?
כיוון שקשה להאשים את ראשי המפלגה הזו בהיעדר אינטלקט, אין אלא להסיק שהקנאות ושיכרון הכוח הם שהובילו אותם למעשים ולהתבטאויות איוולת, שקוממו את הציבור כולו. צריך רק לקוות שהם יתעשתו ויערכו פניית פרסה בהולה, כדי שלא תירשם על שמם ההחמצה הלאומית הגדולה מכולן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו