אף שמדינת ישראל חשופה יותר לסיכונים של שינויי האקלים - היא אינה ערוכה למשבר האקלים: ל-84 אחוזים מהגופים הציבוריים אין תוכנית להתמודדות עם המשבר וישראל אינה פועלת על בסיס היערכות לאומית מתוקצבת ומאושרת - כך עולה מביקורת מקיפה, ראשונה מסוגה, שערך מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, ביחס להיערכות המדינה למשבר האקלים.
"הנתונים מהווים נורת אזהרה", מתריע מבקר המדינה. "משבר האקלים הוא כזה שההיערכות המדינתית אליו היא מרכיב מרכזי באסטרטגיה הלאומית לחיזוק החוסן הציבורי, ונוגע בכל תחומי החיים - בכלכלה, בבריאות, בתחבורה ועוד, כחלק ממאמץ עולמי" . לדבריו, "התגברות והחמרה של אירועי אקלים, לצד המשך השינוי בדפוסי האקלים, עלולים לגרום לנזק ניכר ולפגיעה בכלכלת ישראל וטומנים בחובם סיכון לביטחון הלאומי של ישראל. ישנה חשיבות שמדינת ישראל תיערך להשלכות אלה מבעוד מועד".
הדו"ח המורכב מעלה שורת נתונים חמורים שמשמעותם חריפה ביחס להתמודדות עם משבר האקלים.
הדו"ח מעלה שורת נתונים חמורים שבבסיסם העובדה ש-20 שנה לאחר הצטרפותה לאמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי (unfccc) אקלים - ישראל מאמצת יעד הפחתה לנפש שאיננו שאפתני ואיננה מדינה מובילה בקביעת יעדי הפחתת גזי חממה כנדרש בהסכם פריז ממדינות מפותחות.
ברמת הבסיס, פליטות גזי החממה לנפש בישראל גבוהות בהשוואה למדינות אחרות: ערכי הפליטה לקמ"ר הגבוהים יחסית של ישראל (3.6 טונה לקמ"ר נכון לשנת 2018), בשילוב עם היותה מדינת בעלת אוכלוסייה המונה כ-9.3 מיליון איש, מביאים לכך שישראל פולטת גזי חממה בהיקף דומה למדינה בגודל בינוני. בבחינת קביעת יעדי הפחתת פליטות גזי חממה עולה, כי ישראל קבעה יעד הפחתת פליטות גז"ח לנפש בלבד, אף שעל מדינות מפותחות לקבוע יעדים בערכים מוחלטים ושאפתניים. בפועל, קביעת יעדים לנפש מאפשרת לישראל להעלות את כמות הפליטות האבסולוטית כל עוד יש גידול אוכלוסין, זאת בניגוד למגמה (השלילית) ביתר מדינות ה-OECD.
הלכה למעשה, ישראל קבעה יעד הפחתת פליטות גז"ח אשר היה צפוי להוביל לעלייה אבסולוטית של 103% בפליטות ביחס לשנת 1990 ושל 12% ביחס לשנת 2005, ואילו יעדי יתר המדינות שנסקרו (שווייץ, האיחוד האירופי, קנדה, ארצות הברית, מקסיקו ודרום קוריאה) היו צפויים להוביל אצלן לירידה ממוצעת של 32% ושל 33%, בהתאמה . בשנים 2015 - 2020 נרשמה עלייה בפליטות האבסולוטיות של ישראל. הנסועה הפרטית עלתה מ-42 מיליארד ק"מ בשנת 2015 לכ-50 מיליארד ק"מ בשנת 2019.
בנוסף, ההתייעלות האנרגטית הייתה כ-62% פחות מהיעד שנקבע. כמו כן מתוך 800 מיליון ש"ח שהוקצו בהחלטות הממשלה לטובת הפחתת פליטות גז"ח באמצעות התייעלות, לא נוצלו 500 מיליון ש"ח לפחות.
אשר לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות: ישראל לא עמדה ביעד של 10% שקבעה לעצמה בהחלטת ממשלה 4450 משנת 2009 לשנת 2020 (בפועל - שיעור של 35% - 40% פחות מהיעד שנקבע), וההתקדמות להשגת יעד של 17% אנרגיות מתחדשות לשנת 2030 מועטה (ובפרט למול היעד המתהווה של 30%), והגיעה נכון לסוף שנת 2020 ל-6.1% בלבד.
בנוסף, בתהליך המעבר לכלכלה דלת פחמן 2050 שמוביל המשרד להג"ס נמצאו עיכובים בגיבוש היעדים בעיקר בתחום האנרגיה בשל היעדר הסכמות לגבי היעדים בין משרדי האנרגיה והגנת הסביבה. כתוצאה מכך, נכון ליוני 2021 ישראל טרם הציגה תוכנית להפחתת פליטות גז"ח כמצופה בהסכם פריז . ריבוי סמכויות חקיקה ומינהל, קונפליקט בין יעדים של משרדי ממשלה ופער מובנה בין אחריות וסמכות יוצרים קושי מובנה בקידום הפחתת פליטות גז"ח.
הדו"ח מעלה, כאמור, כי אין לישראל תוכנית פעולה לאומית מתוקצבת בת ביצוע בדבר מוכנות גבוהה להשפעות שינויי האקלים: בפועל, 82% מ-63 גופים ציבוריים בישראל לא בחנו את הנושא במסגרת תהליך ניהול סיכונים ארגוני, ו-77% לא ביצעו מיפוי סיכונים וההשפעות של שינויי האקלים על פעילותם. בנוסף, לא ניתנו סמכויות למינהלת ההיערכות לשינויי אקלים הפועלת במשרד להגנת הסביבה ובכך נפגעה יכולת התכנון, הביצוע והתפעול של היערכות מדינת ישראל לנושא. המינהלת פועלת בלי שהוקצו לה המשאבים הדרושים לקידום הפעולות שהוטלו עליה ועל ועדות המשנה שלה, ללא תקנים ייעודיים וללא מסגרת ארגונית שאישרה נציבות שירות המדינה.
היא חסרה את רוב הגופים שעליהם המליצה העבודה המדעית והמלצות לאסטרטגיה לאומית (שאימצה הממשלה) כפי שמקובל גם בעולם - ועדה מדעית מייעצת כלל-משרדית, מרכז ידע ומדע ומומחה להערכת סיכונים אשר יוכלו לסייע למינהלת לשמש גורם ידע לאומי שיפעל לשם יצירת הידע הדרוש לקידום פעולות היערכות לאומית בנושא שינויי אקלים. למינהלת אין תוכנית סדורה להשלמת פערי ידע בנושא ההיערכות לשינויי אקלים, ואין בפניה תמונת מצב מלאה על אודות מחקרים שביצעו גופים במגזר הציבורי או על מחקרים מתוכננים בעניין זה. "יש חשש של ממש לפגיעה בתשתיות הלאומיות של ישראל בשל שינויי אקלים כגון למתקני התפלה ולמערכות של הסעות המונים".
ב-84% מהגופים הציבוריים אין תוכנית היערכות לסיכוני אקלים במסגרת פעילותם. מציאות זו מעמידה את ישראל בסיכונים שילכו ויגברו ככל ששינויי האקלים יחריפו על כן על מדינת ישראל לנקוט פעולה בעניין ולהשלים גיבוש תוכניות פעולה לאומיות וסקטוריאליות על בסיס הקצאת המשאבים הנדרשים לכך, ולהצטרף למגמה העולמית של היערכות לשינויי האקלים.
אשר להיבטים כלכליים של משבר האקלים: הנזקים הנגרמים מפליטות גזי החממה הם תוצאה של השפעות חיצוניות של פעילות כלכלית שקשה לתמחר, וכל זמן שאין לפליטות עלות ממשית או השלכות שליליות אחרות ליוצר פליטות גזי החממה, השחקנים הכלכליים אינם מביאים אותן בחשבון במהלך הפעילות שלהם. בשל העובדה שהנזק מפליטות גז"ח אינו מתומחר וגורם להשפעות חיצוניות שליליות שאינן מיידיות, נגרם כשל שוק - נזקי הפליטות אינם באים לידי ביטוי באופן המקובל למדידת פעילות כלכלית - באמצעות התוצר, ובאופקי הזמן הנהוגים בתחזיות כלכליות.
אף גוף ממשלתי כלכלי או גורם האמון על תחזיות מקרו-כלכליות בישראל לא ביצע, נכון למועד סיום הביקורת, הערכה לאומית בנוגע לנזקים ולהשפעות של נזקי שינויי האקלים על המשק הישראלי לטווח הארוך בתרחיש עסקים כרגיל (BAU - Business as usual) ובתרחישים נוספים שבהם ננקטים אמצעי מיטיגציה ואדפטציה.
בפועל, בהיעדר הערכות כלכליות בנושא אקלים, המועצה הלאומית לכלכלה לא פעלה לקידום הנושא בסדר העדיפויות הממשלתי (בתוכנית האסטרטגית) ומשרד האוצר לא נענה לבקשות, לרבות של המינהלת במשרד להגנת הסביבה להקצות משאבים. בנוסף, מחקרים עדכניים על אודות נזקי שינויי האקלים שנסקרו בחלק זה מעלים סיכונים מקרו-כלכליים ארוכי טווח הצפויים בעולם ובישראל כתוצאה משינויי האקלים. אובדן התמ"ג העולמי עד שנת 2050 מוערך לפי מחקרים עולמיים שונים שנסקרו בטווח שבין 2.5% ל-18.1% בתרחיש BAU, ובאזור הים התיכון, המזרח התיכון ואפריקה שבה נמצאת ישראל ושכנותיה אובדן התמ"ג אף גבוה מכך ומוערך בטווח שבין 8.5% ל-27.5%.
ניתוחים כלכליים שנסקרו מעלים, כי אם ישראל לא תנקוט צעדים להאטת שינויי האקלים, הנזק הכלכלי משינויי האקלים יהיה גבוה יותר מהעלות למשק של תהליך הפחתת הפליטות.
במהלך השנים יותר מדינות מאמצות הסדרים לתמחור פחמן ונכון ליולי 2021 ב-61 מדינות כבר אומצו הסדרים כאלו. בה בעת במדינות האיחוד האירופי מקודמת מדיניות ולפיה יבוא ממדינות שלישיות שעימן הן סוחרות (שאינן חברות באיחוד) יחויב ב"היטל פחמן בגבול" .
על פי ההערכות, תהליכים אלו עלולים להוביל למציאות שבה שותפות סחר של האיחוד האירופי, שישראל נמנית עימן, עלולות להיות מושפעות ממדיניות האיחוד האירופי באופן שיצוא טובין (עתיר פחמן בעיקר) מישראל עשוי להיות חשוף למגבלות סחר.
בישראל, מאז 2008 בוצעו שורה של עבודות על ידי גורמים ממשלתיים ומקצועיים, אשר ניתחו את המשמעויות הכרוכות במיסוי פחמן ועמדו על היתרונות הגלומים במהלך זה. נמצא כי נכון לספטמבר 2021 טרם ננקטו צעדים אופרטיביים בנושא.
במבט רחב, הדוח מציין כי הכלים המשמשים את הממשלה היום, למשל קבלת החלטות בטווח הקצר והבינוני על בסיס ניתוח עלות-תועלת קלסי, אינם מספיקים לאתגר משבר האקלים.
בין שורת הכשלים עולות סוגיות כהקצאת חסר של כוח אדם, תקציב או תשומת לב משרדית מועטה לנושא האקלים בהשוואה להקצאות ליעדים הציבוריים שבליבת אחריותם של משרדים אלה. קונפליקט מסוג זה שאינו נפתר בשיח בין-משרדי ובהסכמה משותפת יתקשה לבוא על פתרונו בהיעדר הייררכיה בין המשרדים ובהיעדר גורם מתכלל בעל ראייה רחבה ובעל סמכות הכרעה בין המשרדים. הלכה למעשה, סגמנטציה בטיפול בנושא רוחבי ומערכתי כמו משבר האקלים מובילה לחסמים ולריבוי קונפליקטים בין משרדים - הן בנוגע למידת השאפתנות שיש לחתור אליה בהצבת יעדי אקלים, והן בנוגע לדרך שבה נכון להשיגם.
הטיפול במשבר האקלים, המתבסס בחלקו הנרחב על השקעה בתשתיות, כמעט שלא מתוקצב בהיקף המתאים ובאופן ייעודי. למשל, הקמת מינהלת להיערכות לאומית לסיכונים הכרוכים בשינויי האקלים הפועלת ללא תקציב וללא כוח אדם ייעודי, או החלטות הממשלה בעניין הפחתת פליטות גז"ח שלא תוקצבו (למעט התייעלות באנרגייה שתוקצבה חלקית), וכן המנגנון הכרוך ביישומן - שלא תוקצב. במבחן התוצאה, מודל עבודה של תקצוב בסגמנטים (לפי משרד) ותקצוב חד-פעמי או נקודתי אינו מאפשר קידום מערכתי של נושא משבר האקלים תוך הצבת יעדים משמעותיים.
משבר האקלים כאיום אסטרטגי ומצב חירום: נכון ליולי 2021 משבר האקלים לא הוכרז באופן רשמי כאיום או נושא אסטרטגי המצדיק היערכות מערכתית של גופים בישראל (כגון המל"ל, מערכת הביטחון, רח"ל, המועצה הלאומית לכלכלה וכיו"ב) הוא גם לא הוכרז כ"מצב חירום אקלימי", ואין עוסקים בו ליצירת מניעה ארוכת טווח או לשם היערכות מערכתית כלשהי להתמודדות עם ההשפעות הצפויות.
מבקר המדינה אנגלמן ציין כי הטיפול במשבר האקלים מורכב ונושא מאפיינים מערכתיים ייחודיים - הוא דורש שיתוף פעולה רב-משרדי בהרבה נושאים ומעקב אחר יישום פעולותיהם, בעודו מתחרה עם סוגיות אחרות על תשומת הלב הממשלתית ועל חלוקת התקציבים. פרק ביקורת זה מציע לבחון שינוי תפיסתי בנוגע לאופן הטיפול בבעיית האקלים, למסגרת הנורמטיבית והמוסדית שבה פועלים בנושא ולכלי המדיניות שיינקטו.
מנכ"לית החברה להגנת הטבע: "מברכים על הדו"ח, חושף את היעדר המוכנות"
איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע, אמרה בתגובה: "החברה להגנת הטבע, מברכת על הכנת הדוח המקיף, שמעלה לסדר היום, את הנחיצות והדחיפות בהתמודדות עם משבר האקלים ואת עובדת היותו משבר המאיים לא רק על רווחת החיים שלנו, אלא גם על קיומנו. הדוח, שחושף את היעדר המוכנות של מדינת ישראל, למשבר האקלים, מחייב נקיטת צעדים מיידיים ונחושים.
משבר האקלים, הוא משבר סביבתי ביסודו, תוצאה של שיבוש מעשה ידי אדם, של תהליכים סביבתיים ומערכות טבעיות, שאנו תלויים בהן לקיומנו ולרווחתנו.
הטבע לא רק מושפע ממשבר האקלים, הוא גם המפתח לפתרון: גם בהפחתת עוצמת המשבר (מיטיגציה) וגם בהתאמה (אדפטציה). לדוגמה - בהגנה ושיקום של בתי גידול, הסופחים ומקבעים חלק משמעותי מהפחמן הדו חמצני שאנו פולטים, בניהול סביבתי של נחלים ומי נגר, בטיפוח שטחי טבע עירוני, המבטיחים איכות חיים עירונית, מפחיתים את איי החום העירוניים, מממתנים את תנודתיות האקלים ומסייעים בכך בהגנה על מיני חי וצומח, גם באזורים מבונים.
החברה להגנת הטבע, קוראת לממשלת ישראל ולכל מקבלי ההחלטות, לאמץ וליישם תכנית פעולה, להתמודדות עם משבר האקלים, תוך שמירה ושיקום של המערכות הטבעיות".
שירה ליברטי, מנהלת תחום האקלים בחברה להגנת הטבע, הגיבה גם לדו"ח: "מדובר בדוח תקדימי, המהווה את אחד המסמכים המעמקים והכוללים שנכתבו בנושא האקלים בישראל. לצערנו, המבקר מצביע על כך שאין תוכנית לאומית להיערכות לשינוי האקלים והתחום הציבורי לוקה בחסר גדול.
הגוף הייעודי שהוקם על ידי המממשלה, 'המנהלת', מתקשה למלא את תפקידו, כמוקד ידע לאומי ואין הערכות, או ידע, לניתוח סיכונים הכרוחים במשבר האקלים, זאת למרות שהמשבר מוגדר כאיום אסטרסטגי לאומי.
החברה להגנת הטבע, מגבה ומחזקת את המבקר וצוותו, באמירת המציאות הלא נעימה - מדינת ישראל לא מחוייבת ליעדים מספקים והיא כושלת ביישום. לדעת החברה להגנת הטבע, הפרקטיקות לפתרון, המוצאות על ידי המבקר, הן עמוקות וכל אחת מהן, היא בגדר חובה ליישום.
משבר האקלים, מתקיים בתוך תשתית המערכות הטבעיות - אנו מנסים למנוע הצפות, תעוקת מים, איבוד פוריות הקרקע ורעב, ואי יכולת להמשיך להתגורר בערים שלנו, בשל חום קיצוני. המשבר הזה מונח על תשתית המערכות הטבעיות שלנו, המים, האדמה, הצומח, החי.
בהינתן פתרונות שאינם מקדמים את השמירה והשיקום של המערכות הטבעיות, אנו ביד אחת, מנסים לפתור את המשבר וביד השנייה, רק מחריפים את השלכות משבר האקלים. כל פתרון שאינו מכיר בדואליות של המערכות הטבעיות, לאזן את השלכות משבר האקלים, אינו מטפל באמת בבעיה.
החברה להגנת הטבע, קוראת למשרד להגנת הסביבה ולגופים הרלוונטיים האחרים, להכיר במערכות הטבעיות, כחלק בלתי נפרד ממשבר האקלים, ולתכלל את הפעולות שלהן, בהתאם".
גם משרד האנרגיה התייחסו אל הדו"ח: "אנחנו מברכים על העיסוק הנרחב במשבר האקלים, והצבתו בראש סדר העדיפויות הציבורי הממשלתי. בחודשים האחרונים המשרד פועל בצורה משמעותית למימוש האסטרטגיה לכלכלה דלת פחמן, ובין היתר, אישרה הממשלה את יעדי משרד האנרגיה לקביעת יעדים לאומיים, לצד צעדי מדיניות נרחבים לקידום אנרגיות מתחדשות שיזם המשרד. כמו-כן אומצה התוכנית הלאומית של משרד האנרגיה להתייעלות אנרגטית ולהפחתת פליטות גזי חממה.
"חשוב לציין כי הפעולות שנעשו במשק האנרגיה, ובראשן צמצום השימוש בפחם לייצור חשמל עד כדי הפסקתו לגמרי ב-2025, הן ורק הן צפויות להביא את ישראל להגיע ליעדים המשקיים בהפחתת פליטות גזי חממה שנקבעו ביעדי פריז. משרד האנרגיה רואה לנגד עיניו שיקולים רחבים של בטחון באנרגיה, אמינות אספקה, גיאופוליטיקה, הפחתת פליטות וצמיחה במשק, ובמקביל את המאפיינים הייחודיים של ישראל. כל אלה עומדים בבסיס תכנון אחראי של משק האנרגיה הישראלי.
"מפת הדרכים, כמו גם היעדים שהציג המשרד, אשר גובשו בשיתוף מלא עם כל הגורמים הרלוונטיים - קובעים בצורה ברורה את המעבר של המשק הישראלי בשנים הקרובות לאנרגיות מתחדשות, ויאפשרו את הגמישות שתידרש בעתיד לשילוב טכנולוגיות חדשניות. די להסתכל על המשבר האחרון באירופה, כדי להבין את הנחיצות במדיניות אנרגטית שקולה ואחראית, שרואה לנגד עיניה את משבר האקלים, בבד-בבד עם שמירה על הבטחון האנרגטי של תושבי ישראל. נלמד את הדו"ח, מסקנותיו והמלצותיו לעומק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו