מהמחתרת הסודית ועד הקרב האחרון בעזה: סיפורו הטרגי של החלל משה הוך

ביוגרפיה אישית יכולה לעיתים לתמצת פרק שלם בתולדות המדינה. זהו סיפורו של החייל משה הוך, אחד החללים הראשונים של חטיבת גולני, שלא הפסיק לחלום ונע בין גלות ממושכת באפריקה, חזרה לארץ בראשית ימיה, והשתתפות בקרבות במלחמת העצמאות. בן 25 היה בנופלו.

שבוע בלבד לפני מותו בדצמבר 1948, כתב הוך במכתב קצר ששלח להוריו: "למעשה אין לי חדשות מיוחדות לכתוב לכם... אתמול בלילה הייתי בתל אביב והלכתי להצגה בתיאטרון הבימה. אני רק מבקש - אנא אל תדאגו לי לשווא". הוך נפל בקרב גבורה בגזרת חאן יונס במצע "חורב" במלחמת העצמאות, חמישה חודשים בלבד לאחר ששוחרר ממחנות המעצר הבריטיים באפריקה, שם ריצה חמש שנות מאסר וגלות על היותו פעיל מחתרת ביישוב העברי.

"זהו אחד הסיפורים הטרגיים ביותר שנתקלתי בהם במחקר", מתארת ד"ר דניאלה אוסצקי שטרן מהמכללה האקדמית גליל מערבי, היסטוריונית וחוקרת השואה והמאבק לעצמאות ישראל, שחקרה את סיפורו של הוך כחלק ממחקר רחב יותר על גולי אפריקה. "אדם שרד חמש שנות גלות קשות באפריקה, חזר הביתה, ראה את הקמת המדינה שעליה חלם ונפל כמה חודשים בפורים לאחר מכן".

מלבוב לחיפה, ומחיפה למחתרת

משה הוך נולד ב-23 באוגוסט 1923 בלבוב שבפולין. בגיל 11 הוא עלה לארץ ישראל המנדטורית עם משפחתו - הוריו אלכסנדר ומרים, אחיו שאול ואחותו רבקה - והתיישבו בחיפה. כבר בגיל צעיר, כשהוא ניחן בתודעה לאומית חזקה, הצטרף הוך לתנועת בית"ר. ב-1938, בהיותו רק בן חמש עשרה, התגייס לשורות האצ"ל, שם עבר הדרכה, אימונים בנשק, והופעל בתפקידים שונים. שנתיים לאחר מכן, עם הפילוג באצ"ל, הוא הצטרף ללח"י וכינויו המחתרתי היה "רֶבַּלֶה".

פעילותו המחתרתית של הוך הייתה טיפוסית ביחס לפעילי מחתרת בגילו באותה תקופה: הפצת עלונים, הדבקת כרזות על קירות, קריאה לסיום השלטון הבריטי בארץ. "זו הייתה פעילות מסוכנת, אך הוא האמין בה באמונה שלמה", מציינת אוסצקי שטרן.

 בספטמבר 1943, בעקבות תלונות שכנים בעיר חיפה שחשדו בו בגניבה בעת שהעביר ציוד מחתרתי, הוך נעצר בידי כוחות המשטרה הבריטית. הוא הואשם, נכלא בכלא עכו, הובא למשפט בבית המשפט המחוזי בחיפה כמה ימים לאחר מכן, וזוכה על ידי השופט. אולם, כשיצא מבית המשפט כאיש חופשי, נעצר שוב על ידי המשטרה החשאית הבריטית. מאמציו של עורך דינו עלו בתוהו והוא נשלח למחנה המעצר בלטרון.

"עזבנו את המולדת בשעה 9:30 בבוקר"

יחד עם פעילי מחתרת נוספים, "רֶבַּלֶה" גורש מלטרון למחנות המעצר הבריטים באפריקה. מטרת הגירוש הבריטי הייתה להרחיק את אנשי מחתרות הימין מארץ ישראל ולנתק אותם מהמאבק נגד המנדט. "מה שמייחד את הוך זה שהוא תיעד הכל", אומרת אוסצקי שטרן. "עשרות מכתבים ששלח מאפריקה למשפחתו מהווים כרוניקה אישית נדירה של חיי הגלות במחנות באפריקה, וכהיסטוריונים אנו לומדים מהם הרבה".

את הגירוש עצמו תיאר בפרטי פרטים: "עדיין היה חושך; התעוררנו על ידי צעדים כבדים. מפקד המחנה פרץ לחדר וצעק שעלינו לקום ולהתלבש". הם הובלו לשדה תעופה ולא ידעו לאן הם נלקחים. "באותו רגע שררה מהומה גדולה. רבים מאיתנו התכופפו ולקחו חופן אדמה של ארץ ישראל, ואז שרנו את 'התקווה' בקול חזק", כתב הוך. בשעה 9:30 בבוקר המטוסים המריאו לאפריקה.

יחד עם הוך נכלאו במחנות הבריטים הללו מעל 400 חברי אצ"ל ולח"י - צעירים שנשלחו לגלות, כלואים ביבשת זרה, רחוקים מביתם ומהמאבק שבו האמינו ומבלי שידעו מתי יסתיים מעצרם. בין הגולים נמנו גם דמויות שלמים יהפכו לבכירים בהנהגה המדינית של ישראל כגון ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר והשר לשעבר יעקב מרידור.

במשך שנים ניידו הבריטים את הגולים היהודים - מאריתריאה לסודאן, חזרה לאריתריאה, ולבסוף לקניה. חרף הבידוד ותחושת חוסר הוודאות המתמשכת, העצורים ארגנו לעצמם חיים של ממש במחנות המאסר, שכללו בין היתר: לימודים, תיאטרון, ניהול ספרייה, חגים, ואפילו משא ומתן עם השומרים הבריטים על תנאי המעצר.

"על אף תנאי המעצר הקשים הוך לא נשבר", אומרת אוסצקי שטרן. "הוא ניצל את השנים במחנה כדי ללמוד בהתכתבות ואפילו קיבל תואר רואה חשבון מוסמך מלשכת המסחר של לונדון. הוא הסתיר מהוריו את הצדדים האפלים של המחנה, ומתוך אסטרטגיה מודעת הוא הקפיד לכתוב להם שמצב רוחו טוב ושהשחרור קרוב. הוא הגן על משפחתו מדאגה יתרה, ואולי כך שמר גם על עצמו".

החזרה הביתה היישר ללחימה

ב-12 ביולי 1948, לאחר חמש שנות מאסר וגלות, עגנה האונייה שהביאה את אחרוני הגולים מאפריקה מול חוף תל אביב. "ירדנו לסירות שלקחו אותנו לחוף, ישר להפצצה אווירית מצרית, אבל למדינתנו החופשית ישראל", כתב הוך. לגולי אפריקה ניתנה אפשרות לפטור זמני מגיוס, אך הוך לא ניצל אותה ובחר להתגייס מיד לגדוד 13 של גולני, וירד עם יחידתו לדרום.

"יש משהו מרסק בסיפורו של הוך", אומרת אוסצקי שטרן. "הוא שרד חמש שנות מאסר, חזר הבייתה וראה את המדינה קמה, ולא נתן לעצמו אפילו רגע לנשום. החירות שחיכה לה כל כך הרבה זמן נמשכה חמישה חודשים בלבד".

בדצמבר 1948, במסגרת מבצע "חורב" לגירוש הצבא המצרי מתחומי ישראל, הוטל על חטיבת גולני ליצור פעולת הטעיה בחזית הנגב המערבי ורצועת עזה. כוחות החטיבה כבשו את משלט 86 מצפון לחאן יונס, איימו על הכביש ומסילת הברזל, ויצרו את הרושם שהכוונה לנתק את הכוחות המצריים.

 אלא שהמצרים הגיבו בהתקפת נגד חזקה בסיוע כוחות ארטילריה ושריון, ובלחץ האויב נאלצו לוחמי גולני לסגת, בקרב זה נפל משה הוך ונטמן בבית העלמין הצבאי בחיפה, העיר שבה גדל וממנה גורש.

משפחתו של הוך שמרה את מכתביו במשך עשרות שנים, עד שתרמה אותם לעמותת מורשת לח"י וכיום הם נגישים לציבור. "משה הוך חלם על הקמת המדינה ובחר להילחם בעבורה גם כשיכול היה לקבל פטור. כשקוראים את המכתבים, פוגשים אדם אידיאליסט, שלמד, שדאג לאחיו הקטן ולהוריו ונפל על משמרת עמו כגיבור", מסכמת אוסצקי שטרן.