השבוע לפני 70 שנים גברה התחושה בקרב אזרחי ישראל שסוף המלחמה על עצמאות המדינה מתקרב ובא. בימים האחרונים החלו שרי הממשלה הזמנית להביע את רצונם להביא לסיום מהיר של הקרבות, כדי שאפשר יהיה לשחרר חלק מ־100 אלף המגויסים לטובת המשק הישראלי, לטיפול במשימות אזרחיות דוחקות ובעיקר בגל העלייה לארץ, שהחל לצבור תאוצה.
ברוח דברים אלה מיהר שר העבודה והבינוי, מרדכי בנטוב, להניח על שולחן הממשלה, ב־20 בדצמבר 1948, "הצעת חוק לתעסוקת החיילים המשוחררים". על פי ההצעה, יחויבו כל המעסיקים לקבל שוב לעבודתם את כל מי שעבדו אצלם לפני גיוסם, כולל חיילים שפציעתם במלחמה גרמה להם נכות, ובמקרה כזה - על המפעל למצוא לחייל הנכה עבודה מתאימה לכישוריו.
אם החייל הנכה לא מסוגל לעבוד בשל מצבו, ביקשה הצעת החוק לקבוע שבעלי המפעלים, כמו גם המוסדות הציבוריים והממשלתיים, יחויבו לקבל לעבודה בן משפחה של החייל הנכה.
כמו כן הוצע שמשך הגיוס ייחשב כוותק בעבודה, ונקבע שהוועדה המיוחדת שתוקם ליישום החוק תקבל סמכות של בית דין, ותוכל לחייב את בעל מקום העבודה בתשלום פיצויים אם לא יוכל לקבל לעבודה את החייל ששב לעבודה מהמלחמה.
ב־22 בדצמבר 1948 פתח צה"ל במבצע הצבאי האחרון של מלחמת העצמאות, "מבצע חורב", שנועד לעקור את הצבא המצרי משטחי הארץ. בהקשר זה יצוין ש"מבצע עובדה", שיצא לדרכו כעבור עשרה שבועות, היה בעיקרו מבצע לוגיסטי להשתלטות סופית על הנגב הדרומי והערבה, בואך אום רשרש (אילת), והוא הסתיים ללא כל אבידות לצה"ל.
על "מבצע חורב" פיקד מפקד חזית הדרום, האלוף יגאל אלון, וקצין המבצעים היה סא"ל יצחק רבין. לא פחות מחמש חטיבות העמיד צה"ל למטרות המבצע - גולני, הראל, חטיבה 8, חטיבת הנגב ואלכסנדרוני - כשהכוח היבשתי מסתייע, נוסף על הארטילריה, גם בשש טייסות של חיל האוויר ובמערך רחב של מטוסי קרב, הפצצה ותובלה.
בסיום המבצע, שארך שבועיים וחצי (עד 7 בינואר 1949), סולק הצבא המצרי כולו ממרחבי הנגב, להוציא כוח בן כ־2,500 חיילים מצרים שנלכד במצור של צה"ל בעיירה פלוג'ה (בקרבת קריית גת של היום). בין הלכודים היה גם מי שעתיד היה להיות נשיא מצרים, גמאל עבד אל־נאצר. נצורי "כיס פלוג'ה" שוחררו לבסוף במסגרת הסכמי שביתת הנשק בין ישראל ומצרים, שנחתמו ב־24 בפברואר 1949.
מחאה ציבורית נגד הממשלה: "הפסיקו לייבא בשר לא כשר"
ברחבי הארץ התקיימו השבוע לפני 70 שנים פעולות מחאה נגד יבוא בשר חזיר לארץ. העצרות וההפגנות נוהלו על ידי רבנים מקומיים בהנחיית הרבנות הראשית, שהעבירה מסר דחוף ובו דרישה "לשנס מותניים ולהתארגן בנמרצות לקיום מחאה ציבורית פומבית, כדי להביע בקול רם את התמרמרות היהדות נגד יבוא בשר חזיר לארץ והפצת הטריפות ברחבי היישוב".
המחאה פרצה בעקבות ידיעה שפורסמה בעיתונות כעשרה ימים קודם לכן, בדבר רישיון שהעניק משרד המסחר והתעשייה ל"המשביר המרכזי", שכלל גם היתר לייבא לארץ בשר חזיר. עשר טונות ראשונות של נקניק חזיר הגיעו כבר לארץ, והוצגו בחלונות הראווה של חנויות בתל אביב. לעומת הרישיון שניתן למשביר, נמסר שבקשות של אימפורטרים (יבואנים) לקבלת היתר לייבא ארצה בשר כשר מהונגריה - נדחו על ידי הרשויות.
העיתונות העברית כולה עסקה בנושא במשך ימים ארוכים, בכתבות נרחבות שחלקן גם גלשו לסקירת תולדות החזיר בארץ ישראל. ב"מעריב", למשל, סופר על סוחר שנהג לקנות חזירים מהטמפלרים בשרונה ולשווק את בשרם בכמה נקודות מכירה בעיר, עד שברח מהארץ מייד עם תחילת מלחמת העצמאות. "כעת ראוי שממשלת ישראל תשלח לו טלגרמה (מברק), למען יחוש וישוב במהרה לארץ, שהרי כעת נפתח בפניו כר נרחב למסחר בחזיר בעידודה ותמיכתה של הממשלה היהודית", נכתב בנימה צינית.
גורמים שהגדירו את עצמם "מקורבים לממשלה" טענו בפני סופר העיתון "הבׂקר" ש"רוב שרי הממשלה מצדיקים את מתן ההיתר ליבוא חזיר מתוך מניעים של חופש מצפון". בעיתון "חרות" התפלאו "הכיצד שלושת השרים הדתיים ממשיכים להשתתף בישיבות הממשלה, כשלנגד עיניהם מתבצעת פעולה הנוגדת לחלוטין את מצפונם".
מזון לא כשר בתל אביב, 1948
החל המבצע להעלאת יהודי תימן
ב־16 בדצמבר 1948, בשעות הבוקר, נחת בשדה התעופה לוד מטוס שהביא עימו כ־100 נוסעים, ראשוני העלייה היהודית מתימן מאז קום המדינה. המטוס, של חברת התעופה האמריקנית "אלסקה", נשכר על ידי ארגון הצדקה היהודי "ג'וינט", והטיסה פתחה סדרה של 56 טיסות, שהביאו ארצה בשבועות שאחר כך כ־5,500 מיהודי תימן.
זה היה השלב הראשון מתוך שניים בעליית יהודי תימן אחרי קום המדינה, במבצע כולל שזכה לשם "על כנפי נשרים" (ונודע גם כ"מרבד הקסמים").
העלאת יהודי תימן לארץ היתה מסובכת ורבת קשיים, שכן הבריטים התנגדו ליציאתם של גברים בגיל גיוס מתימן לישראל, בדיוק כפי שלא אפשרו את עליית היהודים ממחנות העקורים בקפריסין. כמו כן, מצב בריאותם הרעוע של המיועדים לעלייה מתימן, ששכנו כשלוש שנים בתנאים קשים במחנה בעיר עדן שבתימן, עורר התנגדות של גורמים שונים להעלאתם. בראש המתנגדים עמד יצחק גרינבאום, גזבר הסוכנות היהודית בעבר ושר הפנים בממשלה הזמנית, שבנאומו בפני ההנהלה הציונית אמר ש"על ידי כך שנעלה מתימן 70 אחוז חולים, נזיק לנו ונזיק להם, ולאף אחד לא תהיה תועלת".
ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, הכריע בעניין, כפי שכתב ביומנו: "ילדים מתים בתימן כזבובים. עלינו להציל אותם. אמנם גם פה התמותה רבה, אבל פה יש טיפול יותר יעיל ויותר נאמן".
גם השלב השני לעליית יהודי תימן, שהחל ביוני 1949, היה מורכב. הוא כלל משא ומתן מסובך - הן עם שלטונות תימן והן עם הבריטים - והתארגנות לוגיסטית של מאות טיסות, חלקן של אל על, להעברה מהירה של כ־40 אלף עולים, רוב יהודי תימן, לישראל. בתום שני שלבי מבצע "על כנפי נשרים" נותרו בתימן אלפים בודדים של יהודים.
דצמבר 1948: תחילת מבצע "על כנפי נשרים" // צילום: דוד אלדן, לע"מ
חיילים דתיים לעסקנים: "הסירו ידיכם מהצבא"
בכינוס של חיילים דתיים שהתקיים ב־20 בדצמבר 1948 בחיפה, בנוכחות רבנים, הושמעה ביקורת מצד החיילים נגד העסקונה הדתית שנכחה באירוע. "אנו מודים על ארגון האירוע המרשים הזה, הבא לדון כביכול בצורכי החייל הדתי בצבא, אך ברור לנו שהכנס אורגן כדי לאסוף קולות מקרב החיילים לקראת הבחירות הקרובות", תקף נציג החיילים הדתיים בנאומו מעל הבימה.
"אנו מעדיפים שענייני החייל הדתי יטופלו על ידי אנשים שהנושא קרוב לליבם, ולא על ידי עסקנים פוליטיים", סיכם. דבריו הנוקבים זכו למחיאות כפיים סוערות מצד הקהל המשתתף.
לא רוצים אותנו באו"ם
בהצבעה שנערכה במועצת הביטחון ב־19 בדצמבר 1948 תמכו בצירופה של ישראל לאו"ם חמש מדינות בלבד, כשדרישת המינימום היתה שבע מדינות תומכות לפחות. קנדה, למשל, הודיעה שהיא לא תומכת בצירוף ישראל, "שכן עדיין קיימים ספקות בנוגע לעתיד ארץ ישראל".
חמישה חודשים לאחר מכן, לקראת יום העצמאות הראשון, התקבלה ישראל סוף סוף כחברה ה־59 של ארגון האומות המאוחדות.
"הפורצים המשונים": גנבו מיחם תה, עוף צלוי וכפיות
השבוע לפני 70 שנים דיווחה משטרת תל אביב על ריבוי פריצות וגניבות שהתרחשו בשבוע החולף והוגדרו "מוזרות". כך, למשל, דווח על אלמונים שפרצו למשרדי ההוצאה לפועל, אך לא לקחו עימם דבר - למעט מיחם תה. בנוסף, קפה "ביתן" ברחוב דיזנגוף נפרץ, וממנו נגנבו הכפיות בלבד, בתוספת עוף צלוי אחד. בגבעת הרצל נגנב אוטובוס, אך הוא נמצא נטוש במרחק 200 מ' בלבד מהמקום שבו חנה.
המשטרה, על כל פנים, הודיעה שהיא "בודקת" את האירועים המשונים האלה.
מרד יבואנים נגד הממשלה
תרעומת התעוררה בקרב היבואנים, כשהמפקח על היבוא דרש מהם לספק לו את "כל המידע על אודות פעילותם המסחרית". היבואנים טענו ש"הממשלה חותרת להקמת מונופולין בתחום היבוא, הנשלט על ידיה". בעקבות זאת הכריזו רוב היבואנים על מרד, והודיעו ש"אין בכוונתם לשתף פעולה עם ניסיון הממשלה לפגוע ביוזמה הפרטית".
מי הזמין כאן טקסי?
השבוע לפני 70 שנים התקיימה הפגישה השנתית של "איגוד נהגי המוניות בתל אביב", באווירה חיובית ובתחושה של התאוששות. הסיבות לאופטימיות היו רבות: ההקלה בהקצאת מכסות בנזין למוניות אפשרה לנהגים נסיעות רבות יותר, ביטול חובת ההאפלה עורר מחדש את חיי הלילה בעיר, וניצני התיירות הנכנסת, שהתגברו מתחילת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות, דרבנו רבים לחזור ולהזמין מוניות. מזהים את נהג הטקסי שבתצלום מ־1948 (וגם את הצלם שהנציח אותו)? ספרו לנו ב־shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
