"אנחנו פה בשביל המדינה": הצטרפו למשדר המיוחד של "היום" מהגליל העליון

יותר משנה חלפה מאז שהושגה הפסקת האש עם חיזבאללה בצפון. בירושלים מדברים על "שיקום הצפון". שנה חלפה עד שהשכילו שם להיווכח בשקיעתה של קריית שמונה.

כמה מתושבי הצפון שוקלים לשנות את ההצבעה בבחירות? | סקר מיוחד

מה שברור לתושבי הצפון נסתר מעיניהם של מקבלי ההחלטות. במשדר מיוחד של "היום" ניסינו למפות לאן הולכים מכאן

"כל יום חושבים מחדש"

ניצן כהן, כתב כלכלה "היום", אמר בפתיחת פאנל העסקים הקטנים: "ככתב כלכלי, עסקים כלכלים הם חצי מהתוצר העסקי בישראל. חצי מהכוח עבודה בישראל עובד בעסקים קטנים. גם אגף תקציבים באוצר וגם בנק ישראל עוסקים בזה".

ניר אלי, בעלי הפאב "אנשו בר" בקרית שמונה: "המצב כרגע, בין לבין. לפעמים יש עבודה ולפעמים אין. לפעמים יש אנשים ולפעמים אין. אין ודאות. כל יום קמים, חושבים מחדש. לפני המלחמה כל ערב המקום היה מלא. ימי חמישי, בין 60 ל-100 איש היו מחכים בחוץ להיכנס למקום. היום זה 4-3 שולחנות בערב".

יונתן דיוויס, בעל סופר ממטולה: "אנחנו מקום קטן באופן עקרוני. הקהילה השתנתה מאוד. אבל זה הולך ומשתפר. חברים שלנו, אנחנו שומעים משפחות שחוזרות. אנחנו מתכננים לפתוח את בית הספר במטולה. כרגע בית הספר סגור. התוכנית, בגדול, של החינוך, זה להפוך אותה לכל כך מוצלחת שיעמדו בתור לבוא אלינו".

עפרי אליהו רימוני, ממובילי תנועת "הביתה-חוזרים לגליל" אמרה: "אני נולדתי וגדלתי ביסוד המעלה, אני בת למשפחה חקלאית דור שני. חזרתי בגלל ציונות. ציונות היא לא מילה גסה. אנחנו פה בגלל אידיאולוגיה. בסוף, עם כל הקשיים, והיו קשיים גם לפני המלחמה, בסוף עם כל המשבר שעברנו, אם לא נדע לנצל אותו ולהפוך אותו להזדמנות - פספסנו. לגבי הכלכלה, צריך איזון בין המאקרו למיקרו.

"אני לא כלכלנית. הדי.אן.איי של המקום הזה תמיד יהיה. תראה את ניר. הוא לא סגר את הבר שלו. כל זיכרונות הילדות שלי פה. דיוויס מאוד ותיקים במטולה. עם כל הכיף שהיה לי לנסוע בביזנס, באתי לכאן. הצפון לא צריך שירחמו עליו - הוא צריך שיאמינו בו. אנשים לא מודעים. זה התפקיד שלי, לשנות תפיסה על הגליל. הגליל נתפס כלא חלק מההצלחה של מדינת ישראל. או מדינות, או נופש, או שלג בחרמון. אבל לא. זה מקום שעושים בו עסקים. זה מה שאנחנו מנסים לפתח כל הזמן. בסוף אנחנו חוזרים לגליל, מבקשים לשפר את הצעת הערך".

"רוצים הצמחה, לא שיקום"

בפאנל "בין הבטחות לביצוע" אמר משה דוידוביץ', ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות: "ממשלת ישראל הכריזה על תנופה בצפון. לקו העימות היה אמור להיות מוקצה 12 מיליארד שקל. ממשלת ישראל הייתה אמורה לעגן את כלל התקציבים ולהקצות אותם לתושבי קו העימות. 

"לא התקציבים שניתנו לשיקום היישובים ולא המענקים לתושבים לא היו אמורים להילקח. יותר חשוב - אנחנו לא רוצים שיקום, אנחנו רוצים הצמחה. המקום הזה די שומם. המטרה שלנו - שהמקום הזה יהיה פורח, צומח ושוקק חיים. עם הרבה נפשות צעירות ותנועה. זה לא קורה".

אורי קלנר, ראש מועצה אזורית גולן: "אם אנחנו לא הופכים שולחנות, לא קורה כלום. יש סיטואציה שבה הממשלה מחנכת את ראשי הרשויות, שמי שלא בוכה - לא מקבל. למה זה צריך להיות? אנחנו יודעים להנהיג את האזרחים שלנו. אבל הממשלה צריכה לעשות את שלהם. אנחנו לא פה בשביל עצמנו. אנחנו פה בשביל המדינה. הממשלה צריכה ליזום ולהגיד שבסדרי העדיפויות שלה: כל 12 המיליארד צריכים להיות על הצפון. הוגשה תוכנית עם 30 מיליארד שקל - שקוצצו".

דולאן אבו סאלח, ראש מועצת מג'דל שמס: "הממשלה, גם באופי התקצוב וההחלטות, אנחנו מכירים שהיא לא מחוברת לשטח. כשמנסים להפוך את ההחלטות להרשאות תקציביות, אין בירוקרטיה לא פשוטה. לפעמים רואים את הסעיפים התקציביים בתוך ההחלטה ועד שזה הופך להרשאה שאפשר להתקדם איתה בשטח, זה לוקח הרבה זמן. זה אומר שמשרדי הממשלה לא מחוברים לצורך שזועק מהשטח".

"לא מחליפים את המדינה"

כפיר רמז, מנהל אגף הסניפים בבנק הפועלים, דיבר בפאנל "מניעים את הצפון קדימה", על הסיוע של הגופים הפיננסיים לשיקום הצפון: "קודם כל, הבנק הוא גוף פיננסי. יחד עם זאת, יש הבנה ברורה, בכל הבנקים, שיש אחריות מאוד גדולה על ההמשכיות העסקית במשק. הבנק היה הראשון להתעשת. הכרזנו על קרן תקומה של 12 מיליון. הקרן הזו בשנתיים האחרונות השקיעה הרבה מאוד משאבים בקהילה, בחינוך, גם בעוטף וגם בצפון. 25 מרכזי למידה בחינוך הרך, ילדים שחוו טראומה וכו'. הבנק גייס מאות מאורים בקריית שמונה.

"הבנק נותן להם מגורים ואומר: תגיעו לכאן, אנחנו צריכים סיוע. גם חינוך, גם הוראה. אבל לא רק. עובדים סוציאלים, פסיכולוגים וכו'. הבנק מבין שיש לו אחריות מאוד גדולה. מעבר להיבטים של תרומות לקהילה, אפילו. בסוף, יש אחריות מאוד גדולה לעזור לאנשים להתקיים. אנחנו לא מחליפים את המדינה ולא רוצים לעשות את זה. המדינה צריכה לתת מענקים ולעודד את העסקים. הבנק יודע, בקצה, לייצר פתרונות וגישורים. דרך אגב, גם לציבור הפרטי".

אופיר ויצמן, מנהל מפעל "נביעות" בקריית שמונה: "בשנה האחרונה, התעשייה כמו כל תעשייה - תלויה בתשתיות. כל היקף הפעילות יוצאת לפריפריה. תעשיית המזון היא חלק מהביטחון המדיני. ואנחנו מתעסקים במים ואפשר להבין שלמרות 7 באוקטובר אין את הפריווילגיה או הרצון להפסיק להגיע ולעבוד. המפעל עבד באופן מלא. כל התקופה. ללא הפסקה. גם את השיאים שהצלחנו לשבור בתקופת המלחמה, קשה לשחזר היום. כנראה שבסוף, זה לא רק הציוד או המכונות. זה האנשים. אנחנו עדיין כמובן לא בשגרה.

"יש מעגל תעסוקה ראשון ויש מעגל תעסוקה שני: מה שאנשים צורכים והתעשייה צורכת כשירות. בין אם מדובר בקבלנים, מסעדנים, וכו'. כולל בעלי מקצוע וטכנולוגים. גם המעגל השני הזה, גם אם הוא כולל מקצועות חופשיים, הוא חשוב לא פחות מהתפתחות. תעשייה שהיא טובה ומצליחה, לא רק קריטית, כמו מה שראינו עם טורקיה - תעשייה שהיא בצניחה ובהתפתחות דורשת את העזרה הזאת. כדי להתפתח, יש כמה דברים קריטיים. התעשייה תדע להיות רווחית ולעשות את מה שהיא צריכה. אבל היא צריכה להשלים פערים טכנולוגיים. כלומר, להתחדש בציוד, בכוח אדם ובמשאבים. זה אומר חינוך והשכלה גבוהה".

"צפון חזק - מדינה חזקה"

בפאנל "עיניים על הצפון: מבט אסטרטגי לשיקום ומבט משותף", אמר ד"ר עליזה בלוך, ראש עיריית בית שמש לשעבר, וכיום נשיאת יאס"א המרכז הישראלי למצוינות בחינוך: "אני חושבת שהבחירה לכתוב על אנשי החינוך, לכתוב חינוך - כי שם אנחנו יוצרים את התשתית. כולנו חווים את אותם הדברים. כל אחד בחר איך להתייחס למלחמה. ראינו אנשים שאף אחד לא הכין אותם לדבר הזה.

"אנשים נערכים לזה שבבת אחת מקימים בית ספר בלובי של מלון או במקלט. זה דורש תעצומות נפש. בכל מקום בו אנשים מרגישים שזה על הכתפיים שלהם - שם קרה שינוי. צפון חזק זו מדינת ישראל חזקה. אנחנו לא מתנדבים לצפון. אנחנו עוזרים למדינה. אם הצפון לא יהיה חזק, אנחנו נהיה בבעיה".

צבי האוזר, לשעבר יו״ר ועדת החוץ והביטחון ומזכיר הממשלה: "קודם כל, אני שמח שבין שלל הדברים, דיברנו על תל-חי והגידול הטבעי של המקום. כדי להבין את המציאות, צריך פרספקטיבה היסטורית. אני רוצה להתעכב על המספרים. ב-1920 בקרב תל-חי, הקונסטולציה הייתה שגבולות הארץ, לאחר מלחמת העולם הראשונה, עוד לא נקבעו. הבריטים מחליטים שהאזור הזה, אצבע הגליל, לא מעניין אותם. הם אמורים לתת את זה לצרפתים, הצרפתים לא נכנסים וזה הופך לשטח הפקר. התנועה הציונית חלוקה.

"טרומפלדור הוא סמל תל חי. נאחזים בקרקע ארבעה יישובים. יש 300 איש שאוחזים בקרקע כתפיסה ציונית. תפיסה שאומרת: אנחנו כאן. היישוב היהודי - 60 אלף איש. 300 איש מול 60 אלף - זה חצי אחוז. 106 שנים אחרי, 2026, מדינת ישראל כ-10 מיליון".

"הצפון חזר 70 שנה אחורה"

אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה אמר בראיון לנטעלי שם טוב, על רקע ישיבת הממשלה שאמורה להתקיים בעיר בשבוע הבא לאחר שנדחתה: "יש המון כוחות שמתגייסים. הממשלה עדיין לא התגייסה. המסגרת התקציבית נמצאת במרכז. הסעיפים המאוד ספציפיים בהחלטה. אם רוצים לראות שינוי, צריך לעשות צעדים משמעותיים. יש פער רציני במסגרת התקציבית. דוגמא אחת מהותית זה המרכז הרפואי. גייסנו כספים מארה"ב. זה לא תפקיד העירייה.

"למרות זאת, בגלל שזה חיים של האנשים, היעדר שירותי הרפואה עולים בחיים של אנשים. עשיתי מה שהמדינה לא עשתה. אנחנו לא פלסטר של הממשלה ולא פוטואופ ליחסי ציבור. אתמול קיבלתי טיוטה של 1.5 מיליון בשנה. זה לא מספיק בשביל אמבולנס".

עוד אמר שטרן: "שמעתי הרבה במלחמה שממשלת ישראל החזירה את לבנון אחורה. הם החזירו אותנו 70 שנה אחורה. אי אפשר לדבר במונחים של ניצחון כשעיר שלמה עוד לא חזרה. זה לא ניצחון. אם לא החזרנו את כל המפונים, נכשלנו.

"לא החזרנו את לבנון 20 שנה אחורה. החזרנו את הצפון 70 שנה אחורה. שוב אני אומר, צריך החלטה אמיתית - לא פלסטר. אם קריית שמונה תראה גל עזיבה נוסף - אי אפשר יהיה לחזור. איבדנו עיר במדינת ישראל וכולם צריכים לדעת שזה באחריות ממשלת ישראל".

"לא אוכלוסיית רווחה"

בפאנל "הקול זועק מהשטח" דיברנו עם מובילי המחאה בקריית שמונה, שערכו הפגנה גדולה בחודש שעבר. שירן אוחיון, מובילת המחאה "קריית שמונה מתעוררת!" אמרה: "התושבים בעד הפגנות, דוחפים אותנו לצאת לרחוב, בזכות זה שיצאנו לרחובות דברים התחילו לזוז. לפני זה צויירה תמונה מאוד ורודה לקריית שמונה. היום היינו אמורים להפגין, אבל בגלל מזג האוויר ובגלל ההלוויה של גיבור ישראל רן גואילי ז"ל, דחינו אותה.

"התלושים ("כרטיסי סמוטריץ'") זה משהו שאני רוצה להתעכב עליהם. זה מראה איך מסתכלים עלינו בירושלים. אנחנו לא אוכלוסיית רווחה, לא מקלט רווחה. זה פלסטר נקודתי. אני אומרת שאם האוכלוסיה תהיה חזקה, העסקים יהיו חזקים ויניעו את הכלכלה, צריך לתת צ'ופר. אנשים יגיעו לכאן. גם מי שברח יחזור. וגם חדשים יגיעו לצפון.

מתן מויאל, אחד ממובילי המחאה": אני בעל עסקים. שתי חנויות בגדים בקניון שנפגע במהלך המלחמה. אנחנו בירידות של בין -80-50 אחוזים. זה קניון שהיה חזק מאוד ונתן שירות ל-100 אלף תושבים. היום אנחנו עומדים בחוץ והקניון ריק".